לפני כשנה, בסוף אוקטובר 2014, יצאו מאות אלפי צעירים ועובדים לרחובות במדינה המערב אפריקנית בורקינה פאסו באחת מהמהפכות העממיות המשמעותיות ביותר של השנים האחרונות (גם אם לא ממש שמו לב אליה במערב). לאחר 27 שנות דיקטטורה של הרודן הפרו-מערבי בלייז קומפורה, ולמרות  דיכוי  אלים  בנשק,   המפגינים  מפגינים בבורקינה פאסו השתלטו על מבני הממשלה בבירה וואגאדוגו ואילצו את קומפורה לברוח מהמדינה.

הסיבה המידית לפרוץ ההפגנות הייתה כוונתו של קומפורה להאריך פעם נוספת את מספר הכהונות שלו כנשיא המדינה. אבל במהותו זה פרק בהיסטוריה של המאבק בין השאיפות המהפכניות של העם לבין הכוחות המקיימים את הסדר הקיים. קומפורה עצמו עלה לשלטון לאחר שרצח את תומאס סנקרה, מנהיגה המהפכני של בורקינה פאסו. סנקרה, הידוע כ"צ'ה גווארה האפריקאי", היה קולונל שהוביל מהפכה מרקסיסטית ב-1983. בעקבות המהפכה ההיא השיגה בורקינה פאסו עצמאות כלכלית ממוסדות ההון הבינלאומיים ומהדומיננטיות של השליטה הקולוניאלית לשעבר צרפת, וכך אפשרה למדינה לספק שירותי בריאות וחינוך לכל האזרחים. הרפורמה האגררית שחילקה את אדמות העשירים לחקלאים עניים הביאה לעצמאות תזונתית  במדינה  שהייתה  מוכת רעב, ומדיניות פמיניסטית מובהקת קידמה את מעמדן של נשים בכל תחומי החברה.

מחסומים והפגנות בסוף השבוע האחרון ברחבי בורקינה פאסו (צילום: חיראם)

המהפכה וסנקרה עצמו – אשר מכר את כל מכוניות היוקרה של שרי הממשלה וחי בצניעות בדירת חדר קטנה – זכו בפופולאריות רבה במדינה וברחבי אפריקה. אך הסירוב לפרוע חובות למוסדות הפיננסיים והלאמת נכסי התאגידים הזרים עוררו את חמתן של מעצמות המערב. צרפת וארה"ב תמכו בהפיכת הנגד של קומפורה וברודנות הצבאית שהקים, שהחזירה את שליטתו של ההון המערבי  בבורקינה פאסו. המדינה התרוששה במהרה והפכה אחת המדינות העניות ביותר בעולם, בזמן שקומפורה עצמו הכניס לכיסו מיליונים וזכה בשבחים מהמעצמות כ"בעל ברית במלחמה נגד הטרור". זאת במדינה שבה הוקם מרכז השליטה של צבא ארה"ב באפריקה (AFRICOM).

למרות שכל הרפורמות המהפכניות בוטלו, סנקרה עצמו לא איבד תקווה ואמר כי "אי אפשר לרצוח רעיונות". ואכן, המפגינים ב-2014 הזדהו עם סנקרה ועם ערכי המהפכה של שנות השמונים. הם קשרו את המאבק לדמוקרטיה עם צדק חברתי ועצמאות כלכלית, תוך הצגת סיסמאות ודיוקנות של סנקרה, וכינו את המהפכה שלהם כ"מהפכה 2.0".

אבל הפלתו של קומפורה לא הבטיחה את ניצחון העם והמהפכה. לאחר מנוסתו של קומפורה, ניסה הצבא  להקים ממשלה צבאית. אך המפגינים המשיכו בהתנגדות עד שהוקמה ממשלת מעבר שהבטיחה לקיים בחירות דמוקרטיות תוך 12 חודשים- ב-11 באוקטובר 2015. אולם ב-16 בספטמבר ביצעו אנשי המשמר הנשיאותי (יחידת העילית של הצבא שאומנה בידי צרפת) הפיכה צבאית במדינה, השתלטו על תחנות התקשורת ועצרו את חברי ממשלת המעבר.

למרות גינויים רשמיים להפיכה ברחבי העולם, מנהיגים זרים באו למדינה וב-20 בספטמבר הציגו "הסכם" עם מנהיגי ההפיכה, אשר בפועל העניק ויתורים רבים לאנשי המשטר הישן. איגודי העובדים, מפלגות האופוזיציה הרדיקאליות והמפגינים הצעירים לא היו מוכנים לוותר על יעדם ויצאו לרחובות פעם נוספת. למרות שמאות נפצעו ולפחות עשרה נורו למוות בידי המשמר הנשיאותי, עלה בידי המפגינים לשתק את המדינה ולהוביל להפלת מנהיגי ההפיכה ב-23 בספטמבר. יחידות הצבא התייצבו לצד העם, ויומיים לאחר מכן פורק המשמר הנשיאותי  רשמית.

למרות שנקבע מועד לבחירות, עדיין ניצב סימן שאלה לגבי העתיד של בורקינה פאסו ושל "המהפכה 2.0". אליטות מקומיות ומושחתות, כמו גם ההון הבינלאומי והמעצמות האימפריאליסטיות, ממשיכים במערכה נגד חזרתם של ערכי סנקרה. לא ברור מה יוכלו תושבי המדינה הענייה לעשות כאשר ינסו להכשיל אותם שוב. ובכל זאת, מספר מפלגות סנקריסטיות הודיעו על הקמת חזית מאוחדת לבחירות. לצדן פועלת תנועת מחאה אזרחית בשם "מטאטא האזרחים" (Balai Citoyen), לציון טאטוא השחיטות הפוליטית וגם כאיזכור הפעולות הקהילתיות לניקיון המרחב הציבורי בתקופת סנקרה.

תנועה זו, שהקימו שני זמרים, דומה לתנועות מחאה עכשוויות אחרות בעולם אך שונה בזהות אידיאולוגית מובהקת. בינתיים, אפשר להתרשם מהאומץ והיכולת של הצעירים והעובדים בבורקינה פאסו להיאבק ולהתארגן למען זכויותיהם, ואל מול מצוקות אדירות – לאחוז בתקווה לעולם צודק.

עמרי עברון

הידיעה מתפרסמת בגיליון השבוע של "זו הדרך"