הפיכה צבאית נוספת בבוליביה: הנשיא הסוציאליסטי אוו מוראלס נאלץ להתפטר ביום ראשון האחרון. למחרת, הביע ממשל טראמפ תמיכה בהפיכה… בשם הדמוקרטיה, כמובן. אין זה מפתיע שהמפלגות הקומוניסטיות ברחבי אמריקה הלטינית, בהן הבוליביאנית, גינו את ההפיכה ואת "ידה הארוכה של ארה"ב, המנסה לשמור על האינטרסים שלה ברחבי אמריקה הלטינית בעת שהעמים מתעוררים ונאבקים בקפיטליזם הניאו-ליברלי".
מוראלס וסגנו, אלווארו גרסיה לינרה, שהתפטר יחד עמו, אמרו כי החליטו לעזוב את תפקידיהם במטרה לעצור את שפיכות הדמים שהתרחשה במדינה בשבועות האחרונים. הם ציינו שפעלו כחוק והדגישו כי הם קורבנות של הפיכה צבאית. "ההפיכה הושלמה", אמר גרסיה לינרה. "אני רוצה להגיד לכם, אחיי ואחיותיי, כי המאבק שלנו לא נגמר כאן", אמר מוראלס בנאום טלוויזיוני. "העניים, התנועה החברתית, ימשיכו במאבק הזה לשוויון ולשלום". הוא הוסיף כי התפטרותו "כואבת מאוד". כמה שעות אחרי ההתפטרות, כתב מוראלס בחשבון הטוויטר שלו כי המשטרה הוציאה נגדו צו מעצר בלתי חוקי וכי קבוצות
אלימות תקפו את ביתו ואת בתיהם של ראשי מפלגתו "התנועה למען הסוציאליזם" ושל שרים בכירים.
מלבד מוראלס וגרסיה לינרה, גם נשיאת הסנאט בבוליביה, אדריאנה סלבאטיירה, הודיעה על התפטרותה. בעקבות התפטרותם של גרסיה ושל סלבאטיירה לא ברור מי יירש את כסאו של מוראלס, גם אם באופן זמני. שר החוץ של מקסיקו, מרסלו אבררד, אמר כי ארצו קלטה 20 בכירים בוליביאנים בשגרירות בלה פאס והעניקה לנשיא מוראלס מקלט מדיני עם הגיעו לבירת מקסיקו ביום שלישי בצהריים.
הנשיא מוראלס מודיע על התפטרותו (צילום מסך: הטלוויזיה הבוליביאנית)
מוראלס היה נשיא פופולרי, ועד להתפטרותו החזיק בתפקיד זמן ממושך יותר מכל מנהיג נוכחי אחר באמריקה הלטינית. הוא היה הנשיא הילידי הראשון במדינה שלאורך יותר ממאה שנה עמדה בראשה אליטה לבנה של בעלי הון ואדמות. תחת הנהגתו, בוליביה ידעה צמיחה כלכלית ואי השוויון בה הצטמצם מאוד. אי לכך, בוליביאנים רבים ראו במוראלס את נציגם האמיתי הראשון בארמון הנשיאות.
אחד המגיבים הראשונים להדחתו של מוראלס היה נשיא ברזיל לשעבר לואיס אינסיו "לולה" דה סילבה, מנהיג מפלגת העובדים, ששוחרר ביום שישי האחרון מהכלא לאחר 580 יום. "כעת נודע לי שהתחוללה הפיכה בבוליביה והחבר אוו מוראלס נאלץ להתפטר. מצער שהאליטות הכלכליות באמריקה הלטינית אינן מסוגלות להפנים את ערכי הדמוקרטיה ואף אינן מוכנות לכבד את זכויות העובדים ואת הרצון לצמצום הפערים החברתיים", כתב "לולה" בטוויטר.
בוליביה ידעה אמנם הפיכות צבאיות רבות בעבר, גם נגד נשיאים מתקדמים. אבל ההפיכה שהתחוללה השבוע אירעה לאחר יותר משלושה עשורים בהם הצבאות ברחבי היבשת לא העזו לאיים בתפיסת השלטון. השחיקה במעמדם הפוליטי של
כוחות הביטחון היא כה גדולה, בכל המדינות ללא יוצא מן הכלל, עד שהפעם נאלץ הצבא הבוליביאני לחבור אל הימין הקיצוני ובעלי ההון כדי להוציא את בוליביה ממעגל המדינות המתנגדות למדיניות הניאו-ליברלית ולתלות באימפריאליזם האמריקאי. מוראלס לא הודח בגלל טעויותיו (היו כאלה) או שגיאותיו (גם כאלה היו). מוראלס הודח כי הוא מהווה "דוגמא רעה" לעמים בצ'ילה, באקוודור ובהאיטי המנהלים מאבק עיקש למען רווחתם ולעצמאות ארצותיהם.
אי אפשר להאשים את מוראלס ב"פגיעה בכלכלה" או ב"חוסר יעילות". במשך העשור האחרון גדל המשק הבוליביאני בקצב שנתי של 4.9 אחוזים – הגבוה ביותר בקרב מדינות דרום אמריקה. ממשלת "התנועה למען הסוציאליזם" הצליחה להוריד בכ-25 אחוז את מספר העניים. שיעורם של אזרחי בוליביה שאינם יודעים קרוא וכתוב ב-2006 היה כ-14 אחוז, וכעת שיעורם פחות משלושה אחוזים. מעמד הנשים השתפר משמעותית, ובמהלך כהונת מוראלס הן הגיעו לראשונה לכל דרגות הממשל: שרות, ראשות פרלמנט וראשות ערים. "השבוע איבדה בוליביה את הנשיא המוצלח ביותר בתולדותיה", קבל נשיא ארגנטינה החדש, אלברטו פרננדס.
הדחת מוראלס, בדומה להדחת ממשלתו הסוציאליסטית של סלבדור איינדה בצ'ילה בהפיכה הצבאית של הגנרל אוגוסטו פינושה ב-1973, מעוררת כמה שאלות: האם ניתן לשנות את החברה (ולו במעט) מבלי לגרור את התנגדותם הפעילה של גורמים רבי השפעה: מהבית הלבן בצפון ועד בעלי ההון וראשי הצבא? האם יכולה ממשלה סוציאליסטית לנטרל את איום ההפיכה – מבלי לחמש את התומכים והאוהדים, את העובדים, את האיכרים, את תושבי השכונות? האם ניתן לבצע רפורמות כלכליות וחברתיות במדינות אמריקה הלטינית מבלי לפרק את היסודות הקפיטליסטיים? הרי רק קובה מצליחה להתגבר, זה יותר מ-60 שנה ברציפות, על כל האיומים ועל כל הפלישות.
מוראלס ומורשתו לא ייעלמו מהנוף הפוליטי הבוליביאני. בבחירות האחרונות הוא זכה באמונם של כ-47 אחוזים מהבוחרים. ראוי לזכור גם, כי מדי יום בחודש האחרון קוראים מאות אלפי מפגינים ברחבי צ'ילה "העם המאוחד לעולם לא יובס". זו הייתה סיסמתו של סלבדור איינדה.
אפרים דוידי
הרשימה מתפרסמת בגיליון השבוע של "זו הדרך"
