שלוש שנים לאחר ההתקוממות בכיכר מאידאן: ריאיון עם איש שמאל אוקראיני

החל בהתפוררות ברית המועצות בשנות ה-90, הפכה כיכר מאידאן ("מאידאן נזאלז'נוסטי" או כיכר העצמאות) שבלב קייב למוקד מחאה פוליטית ולמד הדופק החברתי והפוליטי של אוקראינה. בשנת 1990 התחוללו בה הפגנות סטודנטים, אשר הובילו להתפטרותו של ראש ממשלת אוקראינה ויטלי מסול. בשנת 2001 הייתה הכיכר אחד ממוקדי תנועת "אוקראינה ללא קוצ'מה", אך את שיא פרסומה השיגה בעת מה שכונה "המהפכה הכתומה" בסוף 2004, עת מאות אלפי מפגינים התאספו בה וברחובות הסמוכים לה, ואף לנו באוהלים למרות הקור העז. הפגנות המוניות נערכו בכיכר גם באפריל ובמאי 2007 ובמהלך 2009. בסוף שנת 2013 ובתחילת 2014, נערכו בכיכר הפגנות המוניות נגד החלטת הממשלה שלא לחתום על הסכם עם האיחוד האירופי. ההפגנות הפכו התקוממות אלימה (ר' צילום) שהביאה להחלפת השלטון ב-22 בפברואר 2014.

2017-03-12_191202

הפגנות בכיכר מאידאן לפני שלוש שנים (צילום: הומניטה)

שליח העיתון הצרפתי "הומניטה", ואדים קמינקא, שב לקייב שלוש שנים לאחר ההתקוממות, כדי לבדוק מה השתנה, אם משהו השתנה, באוקראינה. דווקא בכיכר המפורסמת הוא פגש את סווטלנה (שלא מעוניינת למסור את שם משפחתה), פעילה באותם אירועים עקובים מדם, שסיפרה לו: "שוב בגדו בנו. ב-2004 במהלך 'המהפכה הכתומה', או 'מאידאן אחת' כפי שאנו מכנים אותה, סברנו שהמדינה תשנה את דרכה מן היסוד ותפנה לעבר הדמוקרטיה והצדק. אבל בגדו בנו. ב-2014 חשבנו שאנו הולכים סוףכלסוף להעיף את שלטון האוליגרכים. שוב טעינו. האוליגרכים האלה אכן הלכו הביתה. אבל הגיעו חדשים".

ניתוח מפוכח יותר מציג אנטולי סוקוליוק, הדובר לשעבר של המפלגה הקומוניסטית האוקראינית, העומד כעת בראש היוזמה "חזית השמאל", שנועדה לרכז יחד את כל הכוחות המתקדמים – כולל הקומוניסטים – במדינה.

שלוש שנים לאחר התקוממות נדמה כי חיי האזרח האוקראיני לא השתפרו, אלא הורעו. זה נכון?

אכן כך. המשבר פוקד את כל הבתים. לא נרשם שום שינוי לטובה, לא נערכה על רפורמה לטובת העם. הממשלה הודיעה שהיא צופה גידול בתוצר של כ-3% במהלך השנה. אבל כולם יודעים שמדובר בשקר גס. שוקי הייצוא של אוקראינה – בייחוד ברוסיה, נסגרו והאוכלוסייה המקומית מתרוששת. העלייה הניכרת במחיריהם של המוצרים הבסיסיים ושל השירותים כגון חימום ומים, היא כה גבוהה שלאנשים פשוט אין די כסף לקיום. משקל הוצאות אלה הוא כמחצית מהכנסות המשפחה – כ-100 יורו בחודש, במדינה בה השכר הממוצע, אני מדגיש: השכר הממוצע ולא שכר המינימום, אינו מגיע ל-200 יורו.

האם הבחירות קרובות?

אין ספק שהמדינה במשבר מנהיגות קשה. המפלגות המיוצגות בפרלמנט מתפוררות והדרך היחידה לצאת מהמשבר הפוליטי היא להקדים את הבחירות. יחד עם זאת מפלגות השלטון התומכות במלחמה מנסות להיאחז בשלטון בטענה שאוקראינה מתמודדת עם איום הכיבוש הרוסי.

כך ניתן להסביר את חידוש הקרבות בדונבאס שבמזרח אוקראינה?

הקרבות שהתחדשו באזור הם תוצאה של מספר גורמים. אבל זה לא חדש. מדובר בהמשך התקריות הקשות שבהן נספו אזרחים רבים, שהחלו עוד לפני כשנתיים. חידוש הקרבות כעת מקורו במשבר הכלכלי והפוליטי האוקראיני. מול הקשיים ההולכים וגוברים והיעדרו של כל מענה מצד השלטונות, חידוש הקרבות הוא ניסיון נואש לתעל את התסכול הגובר שחשות שכבות אוכלוסייה רבות. לא קוימה אף אחת מההבטחות שהונפו באוויר בכיכר מאידאן: אין מאבק נגד השחיתות, לא נעשו רפורמות חוקתיות כדי להבטיח העמקה של הדמוקרטיה, לא נרשם כל שיפור במצב הכלכלי של המדינה, ואוקראינה לא התקבלה לחברות באיחוד האירופי. מול כישלון קולוסלי שכזה, תמיד אפשר להאשים את רוסיה ואת ולדימיר פוטין. המשבר גובה קורבן קשה מהעם ומהעובדים. בשנים האחרונות, מיליוני אזרחים נטשו את אוקראינה, ורוב האזרחים שואלים את עצמם, ובצדק, לאן פני המדינה. בינתיים היא רק נסוגה.

הריאיון עומד להתפרסם בגיליון "זו הדרך" הקרוב