אין בשמאל, הישראלי והעולמי, קונצנזוס בעניין סוריה. קיים בלבול בין שלושה מרכיבי דיון נפרדים, אך קשורים מעשית. אני מבקש להביע בשורות אלה את דעתי.

• גז

אין ויכוח באשר להתנגדותנו לשימוש בנשק כימי, ובוודאי נגד אזרחים. בסוריה נעשה שוב ושוב שימוש בגז ובנשק כימי, אך יש ויכוח לגבי מקרים ודרכי פעולה מתחייבות. האם יש עדיין נשק כימי בידי המשטר? האם הוא משתמש בו? האם שימוש, אם היה כזה, מצדיק התערבות בינ"ל ובאיזה היקף?

אין הסכמה באו"ם לגבי עצם העובדה שממשלת סוריה עשתה שימוש בגז בעיירה דומא. העדר ההסכמה במועצת הביטחון ואי השליטה בשטח מנעו כניסה בזמן אמת של צוותים מוסכמים לדומא ובדיקה פיזית ישירה. מכאן נבעו האשמות והכחשות שאין אפשרות לאשש. לפיכך ניזונה דעת הקהל העולמית, באופן עיוור, ממקורות מידע אינטרסנטיים. מצב כזה מוליד "פייק ניוז" ותאוריות קונספירציה.

הפגנה במרכז לונדון נגד הפצצת סוריה (צילום: הקואליציה נגד המלחמה)

הוויכוחים אמנם סוערים ונרגשים, אך אין דרך לזקק את האמת. במצב כזה פעולת ה"ענישה" נגד המשטר שסימלה התקיפה האמריקאית-צרפתית-בריטית (ללא גרמניה וקנדה), הייתה פעולה חד-צדדית. הניסיון של צוות האו"ם לחקור בדומא לאחר ההפצצה המערבית תמוה וציני: מענישים ורק אז בודקים? מצד שני, החלטת המשטר הסורי למנוע כניסה של המומחים מעלה חשד שיש מה להסתיר.

• משטר

ההפצצה המערבית הוצגה כעונש על שימוש בנשק כימי, אשמה שדמשק ומוסקבה מכחישות. אך ההפצצה פגעה, גם אם באופן מוגבל, בנכסי המשטר. עד כה תירצה ארה"ב את נוכחותה בסוריה במלחמה נגד דאעש. טראמפ אף הבטיח לצאת מסוריה עם סיומה. עתה הודיע לפתע על עיכוב היציאה. ההפצצה המערבית מאיימת על הסטטוס קוו שמתאמצים הרוסים, האיראנים והטורקים ליצור בסוריה, שעיקרו שמירת אחדותה של המדינה ומניעת חלוקתה.

אף שלא הצהירה על נכונותה להעניק לגיטימציה לממשל אסד, עד לאחרונה דומה היה כי ארה"ב קיבלה בשתיקה שאין אפשרות להשיג הפסקת אש אלא אם תשמר אחדות סוריה, וכן שאין בנמצא אופוזיציה מאוחדת היכולה להוות אלטרנטיבה לשלטון. שאלת "נאורות" המשטר כפופה, לטעמי, לשאלת הפסקת התוהו ובוהו והסבל. יש התומכים אידיאולוגית במשטר אסד: איני נמנה עמם. אך שפיטתו וגורלו של אסד יצטרכו לחכות לאחר הפסקת הקרבות.

רוסיה חששה שהתקפה אמריקאית רחבה היא ניסיון לחבל בתכניתה, ואיימה לפגוע בטילי השיוט המערביים ובאמצעי שיגורם. אילו הגיבה כך, היינו עדים לעימות ישיר בין וושינגטון למוסקבה. הגבלת ההתקפה המערבית ומיקודה שכנעו את הרוסים להבליג. ואולם, אין ספק שאיתות לגבי שינוי מדיניות ארה"ב נקלט במוסקבה, באיסטנבול ובטהראן. ארדואן, המתנגד לאסד אך מגשש את דרכו בין רוסיה לארה"ב התומכת בכורדים, זגזג שוב ורמז שטורקיה לא תסיג את כוחותיה מסוריה. עמדה זו אינה מתיישבת עם תמימות הדעים שניסו הרוסים לשדר לאחרונה בוועידת הפסגה המשולשת באיסטנבול. מכאן שהמצב בסוריה רופף ועוד רחוק מיציבות.

• איראן

המשך שלטון אסד תלוי בתמיכה איראנית. זה הקשר בין התנגדות למשטר אסד לבין התנגדות לנוכחות איראנית בסוריה. האיראנים נמצאים בסוריה הרבה לפני הרוסים: הם בעלי ברית יציבים של הממשלה מראשית המערכה במרד; וכמו הרוסים, הם נמצאים בסוריה בהזמנת אסד ובהסכמתו.

הצבא הסורי נשחק משך שנות המלחמה הארוכות. איראן, באמצעות חיזבאללה, משמרות המהפכה, כוחות הבסיג' (המשמר הלאומי), הארטש (הצבא הסדיר) ומיליציות שיעיות אפגניות ופקיסטאניות, מספקת לאסד חלק ניכר מכוח האדם הדרוש להישרדותו. מ-2015 מספקת רוסיה לאסד בעיקר הגנה אווירית, בעוד איראן – את חיל הרגלים ההכרחי להשתלטות על השטח ולהחזקתו. לצורך השתתפותה, קיבלה איראן לשימושה בסיסי צבא סוריים ואף הקימה, בהסכמה, בסיסים נוספים.

נוכח השפעתה הגוברת של איראן בתימן, בבחריין, בעיראק ובלבנון ועל רקע הברית בין ארה"ב וסעודיה, נטלה על עצמה ישראל לנהל, בתירוץ של "סכנה קיומית", עימות צבאי עם איראן בסוריה. ישראל, שבמשך שנים עשתה כבשלה בשמי סוריה ולבנון וגם על אדמתן, חוששת שהצבת כוחות סוריים-איראניים סמוך לרמת הגולן, לרבות הצבת טילים, מלט"ים ומערכות הגנה אווירית איראניים בסוריה, כמו גם אספקת טילים מדויקים לחיזבאללה, תגביל את השימוש ביכולותיה הצבאיות, ולכן  מביעה נכונות להילחם לחיסול הנוכחות האיראנית בסוריה.

האם העמדה הישראלית היא "פוזה" במטרה ללחוץ על רוסיה להחליש את הנוכחות האיראנית בסוריה? או, אולי, נועדה לסייע לטראמפ לגייס תומכים בשינוי הסכם הגרעין על אפה וחמתה של איראן? כך או כך, זו עמדה מסוכנת מאוד. הרוסים, כמו האמריקאים, אינם מוכנים להקריב את חיי חייליהם (מרבית הלוחמים היו שכירי חברות צבאיות פרטיות) במערכה קרקעית, אך לא ייטשו בקלות את הפרויקט שלהם בסוריה. הרוסים יגבילו פעילות ישראלית, ומולם תנסה ממשלת ישראל לערב את ארה"ב. כך עלולה המלחמה בסוריה לעלות מדרגה.

מלחמה ישראלית בכוחות איראן בשטחי סוריה תמיט פגיעה קשה בעורף הישראלי, חורבן עצום בערים ומספר רב של קרבנות. זו גם אינה מלחמה שישראל יכולה לנצח בה: שכן זו תהא רק ראשונה בסדרת מלחמות בין השתיים. גם איראן ולבנון ייפגעו קשות במלחמה כזו, שתמנע את סיום המלחמה בסוריה ותאריך את סבל תושביהן. מוטב לכל הצדדים, גם לששים לקרב, להגיע להסדרים פרגמטיים של הפרדת כוחות טרם התנגשות קטלנית.

אבישי ארליך

הרשימה עומדת להתפרסם בגיליון "זו הדרך" הקרוב