שיחה עם סרבנית כיבוש: אני אוהבת את האדמה הזו ולא רוצה שיזרום בה דם

עשרות מפגינים ליוו בשבוע שעבר את סרבניות המצפון תמר זאבי ותמר אלון עם כניסתן ללשכת הגיוס תל השומר, לקראת סירובן להתגייס וכניסתן לכלא הצבאי. שתיהן מסרבות משום שאינן מוכנות לקחת חלק בדיכוי העם הפלסטיני.

2016-11-21_200924

סרבנית הכיבוש תמר זאבי (צילום: מסרבות)

בהפגנה השתתפו בני משפחתן של הסרבניות ותומכים מ"מסרבות – רשת סרבנות פוליטית", בהם תאיר קמינר אשר נכלאה השנה ל-166 יום בגין סירובה להתגייס. המפגינים קראו קריאות תמיכה בסרבניות וקריאות נגד שיתוף הפעולה עם הכיבוש, כגון: "תמר, תמר, אל יאוש! עוד נגמור עם הכיבוש!"; "לא פקידה ולא טנקיסטית – סרבנית ופמיניסטית"; "לא יורות לא בוכות מסרבות להיות כובשות"; "חייל! הקשב! אפשר לסרב". במהלך האירוע נרשמו עימותים עם הורי מתגייסים שליוו את ילדיהם לבקו"ם והמתנגדים לסירוב, אך שוטרים בלבוש אזרחי שהגיעו למקום שמרו על הסדר. קבוצה של תלמידי ישיבת בית אל שהיו במקום הקשיבו להפגנת התמיכה בעניין ונוצר בין הקבוצות דיאלוג עקרוני על נושא הסרבנות.

יום לפני סירובן של השתיים שוחח 'זו הדרך' עם אחת הסרבניות, תמר זאבי, בת 19 מירושלים: "אני מרגישה שאני מאד שייכת ומאד מחוברת לארץ" אמרה זאבי, חובבת טבע וטיולים. "יש הרבה אנשים שהיו מתעקשים על אדמת הארץ הזו, ואני מבינה אותם. הייתי הראשונה לחתום על הסכם שלום תמורת שטחים. אחוש כאב כשלא אוכל לטייל במדבר יהודה. אני מכירה את האבנים והנחלים ואני אוהבת אותם. אבל המסקנה שהובילה אותי לסרב היא שאם אני אוהבת מאוד את האדמה הזו אני לא רוצה שיזום עליה דם".

בהצהרת הסירוב שלך כתבת כי למדת בשנים האחרונות בתיכון בבית ספר בינלאומי בהודו. איך החוויה הזו השפיעה על החלטתך לסרב?

החוויה בבית הספר אפשרה לי לקבל פרספקטיבה חיצונית. ראיתי שזה לא נורמלי שהמציאות היומיומית בארץ היא כפי שהיא. זה היה מאד משמעותי. להרבה חברים שלי שם העובדה שהייתי צריכה להתגייס הייתה מאוד מוזרה, וזה עזר לי להבין שהגיוס הוא עניין של בחירה. כל המציאות שאנחנו לוקחים כמובנת מאליו – נשק ברחוב, אנשים צעירים שמקדישים שנים לצבא – היא חריגה, וזה בסדר להודות שהיא לא בסדר.

האם סירוב תמיד היה אופציה עבורך?

בעבר זו לא הייתה אופציה. כשגרתי בחו"ל התחלתי לחשוב על זה, אבל כשחזרתי עוד חשבתי שאתגייס כברירת מחדל. גם הלכתי למיונים וכל זה. אבל רק כשחזרתי לפה יכולתי לקבל את ההחלטה.

האם קמפיין הסירוב של תאיר קמינר עזר לך לקבל את ההחלטה?

את ההחלטה שאבתי באופן עצמאי מהקמפיין הזה, לפני שיאו. אבל אין ספק שהעובדה שהסירוב מדובר בתקשורת המיינסטרים והנראות הזאת שיצרה תאיר ממש חשובה, כי היא גרמה לי להבין שזה אפשרי. פשוט חשבתי שלשבת בכלא כמה חודשים לא נראה לי כל כך נורא. כשהבנתי שאני הולכת בכיוון הזה, יצרתי קשר עם רשת מסרבות ומאז אני בקשר איתם.

את חוששת מהכליאה?

ממה ששמעתי בכלא יש שגרת יום של מקום שנועד שלא תרצו להיות בו. נראה לי שזו תהיה חוויה מעניינת מאוד כי רוב חיי הייתי במסגרות בהן היו אנשים מאותו רקע כמוני, והכלא יהיה אחרת. אבל גם ברור לי שזה יהיה מקום מאוד משעמם – יהיה קשה להישאר באותו מקום סגור כל הזמן.

הריאיון עומד להתפרסם בגיליון "זו הדרך" הקרוב