שוחד והשיטה עצמה: חוק מילצ'ן אינו יתום

"שוחד!", "הון-שלטון!" – זעקה התקשורת בעקבות פרסום סיכומי המשטרה בחקירות נתניהו, ואילו המחנה הציוני הנגיד את התפטרות ראש הממשלה רבין בשל חשבון הדולרים לאחיזתו של ראש הממשלה נתניהו בשלטון.

אך סיכומי המשטרה, החשובים כשלעצמם, עוסקים בשחיתות ציבורית ולא בעיקר, שעליו אין חילוקי דעות  בין הימין שבשלטון לבין האופוזיציה הציונית – הצבת האינטרסים של ההון במרכז המדיניות הכלכלית.

מאשימים את נתניהו בקבלת שוחד משום שפעל, כך נכתב בסיכומים, להארכת תקופת הפטור ממס הכנסה למיליונרים למשך עשר שנים נוספות במסגרת התיקון לפקודת מס הכנסה הידוע בכינויו "חוק מילצ'ן" שאושר ב-2008. בעשור שחלף, חוק זה כבר סייע לשורה של בעלי הון, שקיבלו מעמד של עולים או של תושבים חוזרים, לא לשלם מס הכנסה בהיקף של מיליארדי דולרים. אך ללא החשד בשוחד, מי בכלל היה נזכר לדון בחוק מילצ'ן ובמדיניות שהוא מבטא?

 

חגיגת המעבידים ומשבר שירותי הבריאות

מאז קום המדינה אישרו ממשלות העבודה והליכוד חוקים רבים שנועדו להתפיח את חשבונותיהם של מעבידים ובעלי הון על חשבון השכירים והשירותים הציבוריים.

ממשלת המערך/ליכוד בראשות שמעון פרס ויצחק שמיר, אישרה ב-1986 הפחתה הדרגתית בשיעור דמי הביטוח הלאומי שמשלמים המעבידים מ-15% מהיקף שכר עובדיהם ל-5% בלבד. הודות לתיקון זה נותרו בקופות המעבידים בשלושת העשורים האחרונים מאות מיליארדי שקלים שלא הגיעו לביטוח הלאומי. כיום נע שיעור דמי הביטוח הלאומי שמשלמים המעבידים בין 3.5% ל-7% משכר עובדיהם, תלוי

בגובה השכר.

 

ואם לא די בהטבה שערורייתית זו, ב-1996 בוטל סופית המס המקביל בשיעור של 5% ששילמו המעבידים כחלקם במימון מערכת הבריאות. גם הטבה זו השאירה אצל המעבידים מאות מיליארדי שקלים.

בשנת 2017 בלבד היו שוות ההטבה שניתנה למעבידים בתשלומים לביטוח הלאומי 44 מיליארד שקל, וההטבה בגין הפטור ממס מקביל – 22 מיליארד שקל. שתי הטבות אלה יחד הותירו אצל המעבידים בשנה אחת 66 מיליארד שקל.

הממשלות השונות אמנם התחייבו לפצות את הביטוח הלאומי ואת שירותי הבריאות על הפחתות המס שניתנות למעבידים, אך הן עשו זאת באופן חלקי ובהתמקחות שנתית במסגרת תקציב המדינה, הממומן ממסי האזרחים.

המשמעות החברתית של מדיניות זו מרחיקת לכת. היא מתבטאת באובדן העצמאות הכספית של שירותי הרווחה והבריאות ובמשבר המחמיר בשירותי הבריאות, לרבות מצוקת האִשפוז, המחסור באחיות והפערים בין פריפריה למרכז. ובמקביל – ההתרעות של המוסד לביטוח לאומי, כי הכנסותיו לא יוכלו לממן בעתיד את הקצבות לאזרחים.

ועכשיו נתאר לעצמנו מה היה המצב של שירותי הבריאות ושל הביטחון הסוציאלי, אם המעבידים היו משלמים להם ישירות השנה אפילו חלק מההטבה שניתנה להם, נניח – 20 מיליארד שקלים?

2018-02-20_202823

כנס תורמים, 2005. רה"מ דאז שרון, שר האוצר נתניהו וארנון מילצ'ן (צילום: משה מילנר/לע"מ)

 

לא ליפול בפח

העמדתם לדין של ראשי ממשלה, שרים, ראשי עיריות, קציני צבא ופקידים בכירים, ואפילו הרשעתם בגין קבלת שוחד (ר' תקופות המאסר שריצו אולמרט, הירשזון, דרעי, פנחסי ואחרים), מציבות רף בורגני ברור של מה מותר ומה אסור: לגיטימי לגמרי לחוקק וליישם חוקים המטיבים עם בעלי הון ומעבידים; לגיטימית לגמרי העמקת הפערים בהכנסות בין ההון לבין השכירים; לגיטימי לגמרי ריכוז העושר בידי האלפיון העליון באוכלוסייה; לא לגיטימי להפר את הסדר הבורגני הטוב הזה במעשי שחיתות נקודתיים.

כל מקרה של העמדה לדין וכליאה של שר או של ראש עיר מוצג בדעת הקהל כהוכחה נוספת לכך, שהמערכת הקפיטליסטית בכללותה הוגנת ואפילו מענישה את המושחתים.

כדי לא ליפול בפח הבורגני הזה, משלבת עמדה חברתית שמאלית עקבית הוקעה של מקבלי השוחד שהורשעו או הנחקרים והעומדים לדין עם הוקעה מתמדת של השיטה הקפיטליסטית בכללותה.

כפי שכתב בשעתו ברטולט ברכט, המחזאי הקומוניסט הגרמני: "מהו שוד בנק לעומת הקמתו של בנק חדש?".

 

תמר גוז'נסקי

המאמר ראה אור בגיליון מספר 8 של "זו הדרך"