חברי הנהגת המפלגה הקומוניסטית וחד"ש, פעילים קומוניסטים, יהודים וערבים, נציגים בכירים של מפלגת העם הפלסטיני, חברי כנסת בהווה ובעבר, אישי ציבור ובני משפחה ליוו ב-17 בדצמבר בדרכו האחרונה את עוזי (דוד) בורשטיין (92), המנהיג הקומוניסטי הוותיק ואחד ממייסדי חד"ש וראשיה. ליד קיברו הטרי של בורשטיין הונחו זרים של מק"י, חד"ש וברית הנוער הקומוניסטי הישראלי.
עוזי בורשטיין, כפי שצולם לפני הפגנת האחד במאי שנערכה ב-1 במאי 2011 בתל–אביב (צילום מתוך סרטון של ערן טורבינר)
בטקס בבית העלמין ירקון נפרדו מעוזי בורשטיין בן אחיו, בשם המשפחה, ואישי ציבור. חברי הכנסת מחד"ש דב חנין ומוחמד ברכה העלו על נס את דבקותו בעקרונות הפעילות המשותפת היהודית–ערבית ואת תרומתו הרבה, בהנהגת מק"י וחד"ש, למאבקים נגד הגזענות ולמען השלום הצודק והדמוקרטיה.
נעים אל–אשהב, ממנהיגיה ההיסטוריים של מפלגת העם, סיפר כי הכיר את בורשטיין במפגש הפומבי הראשון בין נציגי העם הפלסטיני, ויאסר ערפאת בראשם, לבין משלחת של המפלגה הקומוניסטית הישראלית. המפגש התקיים בפראג, בעת שמפגשים כאלה היו אסורים על פי החוק בישראל. ומאז, אמר, דרכיהם לא נפרדו.
בנימין גונן, מנהיג קומוניסטי ותיק, סיפר על בורשטיין: "הוא היה המדריך שלי ושל אשתי יוכבד בתנועת הנוער הקומוניסטי בחיפה, בתחילת שנות ה-40, כאשר הקומוניסטים פעלו במחתרת בשל הרדיפות מצד שלטון המנדט הבריטי. באותן שנים במחתרת אימץ את השם 'עוזי'. ראינו בו מופת של לוחם קומוניסט".
בורשטיין נולד בשנת 1922 בליטא במשפחתו של רב, והוריו נתנו לו את השמות דוד שלמה. משפחתו הגיעה לארץ והשתקעה בחיפה, שם החל כנער לעבוד כפועל דפוס.
בשנת 1938, כנער עובד, הגיע לברית הנוער הקומוניסטי הפלשתינאי, שפעלה במחתרת. כבר בנעוריו גילה מסירות רבה הן למערכה האיגוד–מקצועית והן לשיתוף הפעולה בין יהודים לערבים במערכה למען עצמאות הארץ. ב-1946, במהלך הפגנה נגד השלטון הבריטי המדכא, ירה שוטר ברגלו. אך פציעה זו חיזקה עוד יותר את נחישותו במאבק.
בתחילת שנות ה-40 החל עוזי בורשטיין את פעילותו כמדריך בנוער הקומוניסטי, ובהמשך מילא את תפקיד רכז הפעילות האיגוד–מקצועית של התנועה. במסגרת פעילות זו, יזם – עוד לפני קום המדינה – מערכה למען חקיקת חוק שיגן על זכויות הנערים העובדים. חוק דומה, חוק עבודת נוער, נחקק בישראל ב-1953.
לאחר שנים של פעילות כחבר בהנהגת הנוער הקומוניסטי, נבחר עוזי ב-1950 כמזכיר הכללי של התנועה. תפקיד זה מילא במסירות רבה, כשהוא מעודד הקמת סניפים של התנועה ביישובים יהודיים וערביים. הוא נשא בתפקיד המזכ"ל עד ל-1962.
עוזי בורשטיין נבחר לוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית הישראלית ב-1952. כיהן כחבר מזכירות המפלגה, ומאז 1965 – כחבר הלשכה הפוליטית. במשך שנים ארוכות מילא את תפקיד מזכיר מחוז ת"א–יפו וכן היה דובר מק"י. ב-1991, עקב מצבו הבריאותי הלקוי, פרש מהוועד המרכזי וממוסדותיו.
עם תרומותיו החשובות לפעילות המפלגה הייתה פעילותו נגד הגזענות ולבניית שיתוף פעולה יהודי–ערבי רחב. כך יזם וארגן שלושה מפגשים של סופרים יהודים וערבים, פסטיבל שלום, את הפעילות בוועד לשלום צודק ועוד. הוא המשיך כיוון פעולה זה, כאשר מילא בהצלחה את התפקיד של הידברות עם כוחות ציבוריים, וביניהם הפנתרים השחורים, לקראת הקמת חד"ש כתנועה פוליטית–חברתית. לאחר הקמת חד"ש ב-1977, כיהן כמזכיר החזית יחד עם אמיל תומא.
דברים שאמר עוזי בורשטיין בוועידה ה-17 של מק"י, שנערכה ב-1972, עוד בטרם הוקמה חד"ש, מאירים את תפיסתו לגבי עקרוניות קומוניסטית ושיתוף פעולה ציבורי: "ויכוח רעיוני הוא עניין נחוץ ואף בלתי–נמנע, כאשר מדובר בגורמים בעלי השקפת עולם שונה. אולם ויכוח זה אינו צריך למנוע הקמת חזית של כוחות השלום ומתנגדי הכיבוש, חזית שהיא כה נחוצה להבטחת עתיד העם, עתיד הנוער בארצנו".
