בשבוע השני של חג הרמדאן מתברר כי אין בכוונת ישראל לאפשר לתושבי רצועת עזה  לציין את החודש ואת עיד אל–פיטר שבסופו בקרב בני משפחה ובתפילה במקומות הקדושים. ב-2015 החלה ישראל מאשרת יציאה של מתפללים מעזה לירושלים מדי יום שישי, זאת בכפוף למכסות ולמגבלות גיל. בדצמבר 2016 הפסיקה את יציאת המתפללים השבועית, בטענה שחלקם לא חזרו לעזה במועד. בשנים הבאות אפשרה יציאות לצרכי פולחן במהלך הרמדאן ובחג הקורבן, של מספר קטן בהרבה של מתפללים, בעיקר מקרב עובדי הארגונים הבינלאומיים. כך צנח מספר המתפללים שיצאו מעזה מ-11,214 ב-2015, ל-600 בשנה ב-2017 וב-2018.

לפני כשלושה שבועות, פורסמה באתר מתאם פעולות הממשלה בשטחים (מתפ”ש)  שורת צעדים הנוגעת לאוכלוסייה המוסלמית הפלסטינית בימי הרמדאן, בלא הבחנה בין תושבי הגדה המערבית לבין תושבי רצועת עזה. לפני שבוע פורסם גם המסמך המזדמן שבו מתפ”ש מעדכן את הגבלות התנועה, סטאטוס ההרשאות, ובו מופיעים הצעדים הקשורים לרמדאן, וגם הוא לא מתייחס לתושבי עזה.

על סמך ניסיון העבר, לאחר שלאורך השנים מתפ”ש פרסם את היתרי הרמדאן והחגים באיחור, לעיתים לאחר שחלף החג, שיגר “גישה” שתי פניות דחופות למתאם פעולות הממשלה בשטחים, בבקשה שיבהיר בהקדם למי מכוונים הצעדים שפורסמו. רק אתמול, שבוע לאחר תחילת הרמדאן, הגיעה תשובה לקונית מלשכת שר הביטחון, לפיה "מסמך סטאטוס הרשאות עדכני פורסם לשימוש הכלל באתר המתפ”ש".

ישראל מתארת את היתרי התנועה לפלסטינים בתקופת החגים כ"מחווה של רצון טוב". לקראת כל חג או מועד שורה אי–ודאות על תושבי עזה, משום שאינם יודעים עד הרגע האחרון, ולעיתים רק לאחר שהחג התחיל ואף חלף, האם יותר להם לצאת. מובן שבמצב כזה ניטלת מהם האפשרות לתכנן את צעדיהם. כך קורה עם הנוצרים תושבי עזה, שגם לגביהם עלתה “דאגה” ישראלית שמא לא ישובו לרצועה במועד שישראל קבעה.

כבר שלוש שנים שתושבי עזה מן השורה אינם מורשים לציין את הרמדאן ולחגוג את עיד אל פיטר עם משפחותיהם שמחוץ לרצועה, או לבקר במקומות הקדושים להם. עמותת גישה קראה אתמול (חמישי) לישראל לדאוג שיתאפשר לתושבי עזה לממש את זכותם לחופש תנועה ולחופש פולחן.