אחד המהלכים הכוחניים והמטרידים ביותר שמקדמת ממשלת ישראל בחודשים האחרונים הוא המאמץ לסגירת הסניף הישראלי של רשת הטלוויזיה הקטארית, אל-ג'זירה. מהלך זה מתפתח במקביל ליוזמה סעודית שכבר גרמה לרשת נזק ניכר. ראש הממשלה בנימין נתניהו, השר לביטחון פנים גלעד ארדן ושר התקשורת איוב קרא נשמעים נחושים לדחוק את אל-ג'זירה אל מחוץ לגבולות ישראל, אבל האם ייתכן שמדובר בספין? הישאם נפאע, חבר מערכת היומון הקומוניסטי בשפה הערבית "אל-אתיחאד", שוחח על כך עם "העין השביעית" (16.8). להלן קטעים מהשיחה שקיימו עמו איתמר ב"ז, חן ליטבק ואריאל בן-דב.

הישאם נפאע (שני משמאל) בעת דיון באוניברסיטת תל-אביב (צילום: העין השביעית)

לדברי נפאע, לא צריך להסכים עם סדר היום של אל-ג'זירה כדי להתנגד לניסיון לסגור את משרדיה בירושלים. "אני לא אוהב את דרך הכיסוי של הערוץ הזה – במיוחד במה שקשור לעולם הערבי. אל-ג'זירה נקטה קו מזיק בחלקו, והיה לה חלק בהוספת דלק לתבערה העדתית והגזענית בעולם הערבי. הם שיחקו היטב במגרש הגרוע הזה, ועם זאת – אני לא תומך בסגירת אל-ג'זירה כמו שלא אתמוך בסגירה של 'ישראל היום'", הוא אומר.

נפאע מספר כי עקב אחרי סיקור ניסיונות הסגירה בתקשורת ולא מצא דוגמאות כלשהן להסתה. "לא היה כלום. פשוט כלום. איוב קרא לא אמר כלום, וגם נתניהו לא אמר כלום", הוא אומר. "אם יש דוגמא מסוימת בנוגע לאל-ג'זירה, או כל ערוץ אחר, אפשר לדון בזה קונקרטית. האם ערוץ התקשורת הספציפי הזה, אל-ג'זירה, ממש הסית? בוודאי שלא. יכול להיות שהוא ראיין מישהו שאמר אמירה קשה, חריגה, מסיתה אפילו – אבל לבוא ולהגיד 'בואו נסגור את הערוץ הזה'?".

לא בחלל ריק

המהלך הזה הוא חלק מיוזמה בינלאומית, ששם את ישראל בשורה אחת עם מדינות נוספות שמנסות לצנזר, ואף להפסיק את שידורי אל-ג'זירה. אומר נפאע: "הסכסוך במפרץ, מציגים אותו כסכסוך בין מדינות, אבל מדובר בסכסוך בין משטרים שהם בגדול דומים מאוד: משטרים לא-דמוקרטיים, של משפחות, של מלכים ונסיכים, והם חברים טובים מאוד של ארצות-הברית. ארצות-הברית ממהרת לבקר כל מדינה שחורגת מהכללים הדמוקרטיים לפי הראייה האמריקאית – אבל במקרה של המפרץ לא מדברים על זה, כי יש ביזנס טוב. יש אינטרסים. בגדול, המשטר של קטאר והמשטר של סעודיה, בחריין וכוויית – הם מאוד דומים. קשה לבוא ולהצביע על הבדל מהותי, אמיתי, מההיבט הדמוקרטי".

"הסכסוך בין המשטרים במפרץ הוא לא על דמוקרטיה או חופש ביטוי, אלא על אינטרסים מהסוג הנמוך ביותר. וכשבאים איוב קרא וראש הממשלה נתניהו ומסתמכים על סגירת אל-ג'זירה בסעודיה – זה עוול שנסמך על עוול אחר", הוא מוסיף. "זה מצחיק, זה מגוחך. שר התקשורת איוב קרא מזכיר לי את השליטים האלה שרצו לסגור כל מיני ערוצים ולא ידעו שכל הצעירים וחלק רחב מאוד מהציבור משתמש ברשתות חברתיות ובאמצעי תקשורת אלטרנטיביים. אבל הניסיון הזה של קרא ונתניהו לא רק מגוחך, מעבר לעובדה שאין להם סמכות לסגור את אל-ג'זירה. הם עשו את זה בתזמון מסוים – אחרי שהם עשו את כל הטעויות והפשלות בירושלים, ורצו לחפש אשמים. בדיוק כמו שקרה אחרי שהמשטרה באה ואמרה שראש הממשלה חשוד – והוא בתגובה תקף את התקשורת והשמאל. אני מתפלא שהאזרחים בישראל לא רואים את זה – הרי זה כל-כך פשוט, זה כל-כך צועק לשמיים".

בתקשורת הישראלית נוטים להתייחס לאל-ג'זירה כאל סוג של מדורת שבט של העולם הערבי, אך ההגדרה הזאת אינה תקפה עוד. "פעם אל-ג'זירה עשתה משהו חלוצי, אבל עכשיו כבר לא. כל התקשורת האלטרנטיבית של הרשתות החברתיות, הבמות החדשות, הבלוגים ורשתות אחרות – כל פתיחת השמיים התקשורתיים תקפה גם לגבי העולם הערבי.  בתחילת הדרך הייתה לאל-ג'זירה תדמית של אמצעי תקשורת שלא כפוף לאף משטר, אבל בשלב מסוים, אחרי 2011 והאביב הערבי – כולם ראו שאל-ג'זירה היא בדיוק כמו אמצעי תקשורת אחרים שפעלו לפי הפקודות של המשטרים".

הריאיון עומד להתפרסם בגיליון "זו הדרך" הקרוב