קן לואץ' (83), הבמאי הבריטי הוותיק, סבור כי רק חיזוק מנגנוני הרווחה והבריאות הציבורית יכול לחלץ את ארצו מן המיצר. בריאיון שראה אור בשבוע שעבר בעיתון הספרדי "אל פאיס", התייחס לואץ' באריכות למצב הפוליטי והחברתי שנתהווה עקב משבר הקורונה, בייחוד במולדתו בריטניה. לואץ' הצטרף לחרם על ישראל בגלל הימשכות הכיבוש של השטחים הפלסטיניים, אך מאשר הקרנות של יצירותיו בישראל. אחד מסרטיו האחרונים, "אני, דניאל בלייק" (2016), מגולל את קורותיו של עובד מבוגר שחלה והמנסה ללא הצלחה לקבל את קצבתו. סרט זה הוקרן בהצלחה רבה ברחבי הארץ. לואץ' שוחח עם הכתב הספרדי מביתו בעיר באת' שבדרום–מערב אנגליה. לדברי הכתב, לואץ' הוא "אחד מאנשי הקולנוע החברתי הבולטים בעולם".

מתוך הסרט "אני, דניאל בלייק"

איך אתה מרגיש? האם אתה מסוגל לעבוד בעיצומו של המשבר?

אני מרגיש טוב ומבלה בביתי עם זוגתי. את רוב הזמן אני מקדיש לשיחות עם חברים, אך לא ממש מצליח לעבוד, פרט לשיחות רבות עם שותפי, התסריטאי פול לברטי. מצב רוחי לא משופר במיוחד בימים אלה.

אכן, השלכות הפנדמיה בבריטניה קשות למדי.

אני אזרח במדינה שממשלתה חסרת כל יכולת. לא היו לה שום תוכניות להתמודד עם הנגיף. צוותי הרפואה מתמודדים עם מספר חולים גדל והולך אבל ללא אמצעי הגנה. הממשלה נטשה את האזרחים, ובייחוד את הזקנים. הם ידעו שסכנת הנגיף קרבה. אפשר להבין את ספרד ואת איטליה שהיו הראשונות להתמודד עם הנגיף באירופה, אבל לא את בריטניה. ראש הממשלה בוריס ג'ונסון העדיף להציל את הכלכלה במקום את האזרחים. לבסוף אף הוא נדבק בנגיף. ג'ונסון הוא כישלון מוחלט, וממשלתו פועלת אך ורק למען שוק ההון. הממשלה מסרה מידע שגוי, חלקי ומבולבל לציבור. לא ברור מי רשאי לעבוד ומי צריך להישאר בביתו. אבל גם אלה שנאלצו להמשיך לעבוד – מצאו מקומות עבודה שאינם שומרים על בריאותם. המצב השורר כעת בבריטניה עורר גל של זעם חסר תקדים. המצב מזכיר את תחילת מלחמת העולם הראשונה, עת נשלחו מיליוני צעירים להילחם בחזית כבשר תותחים. כך מתייחס כעת ג'ונסון לצוותי הרפואה.

בסרטך, "הרוח של 45", מתוארת הסולידריות של אזרחי בריטניה במהלך מלחמת העולם השנייה ואת הרצון לבנות חברה צודקת. האם נחוש בכך שוב?

ההבדל הוא שאז דרשו האנשים שינוי עמוק והייתה מנהיגות פוליטית שיכלה לממש דרישות אלה. הנהגת מפלגת הלייבור הדיחה את ג'רמי קורבין לאחר שתקפה אותו ללא הפסק במשך שנים רבות. ההנהגה החדשה התמרכזה ודומה יותר לקפה נטול קפאין. חברי הנהגה זו מאבדים כעת כל יכולת להוביל את הזעם הציבורי לעבר שינוי. עכשיו מבינים רבים וטובים ששנים של הזנחת הרפואה הציבורית ושל פגיעה קשה במדיניות הרווחה הביאו אותנו עד הלום. אפשר להגיד שהאסימון נפל אצל רבים ונתגבשה ההבנה שזו לא תאונה, כי אם תולדה של מדיניות מתמשכת. כלומר, שהמשבר הנוכחי הוא מה שניתן לצפות מהמשטר הקפיטליסטי הגוסס.

הריאיון מתפרסם בגיליון השבוע של "זו הדרך" – מיוחד למשבר הקורונה