פרופ' נועם חומסקי נולד בפילדלפיה ב-1928. הוא נחוש להמשיך בדרכו הפוליטית, מסרב לדבר על חייו הפרטיים ואין ברשותו טלפון נייד. הוא לא פספס שום מערכה פוליטית מקומית ועולמית במשך 60 שנות פעילותו הפוליטית, וכעת פעיל חומסקי נגד ההתחממות הגלובלית ולמען הכורדים הנלחמים בהתערבות הצבאית הטורקית בצפון סוריה. כמו כן, הוא ממשיך לחקור ולפרסם: ספרו האחרון, "רקוויאם לחלום האמריקאי", כבר תורגם לשפות מספר.
נועם חומסקי (צילום: ג'קובין)
לאחר כמעט 60 שנות מחקר והוראה במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT), נדד חומסקי 4,200 ק"מ דרומה אל מדברות סונורה, ובימים האחרונים עוסק בסידור חדרו החדש במחלקה לבלשנות באוניברסיטת אריזונה. האוניברסיטה היא אחד האיים הירוקים הבודדים בעיר טוסון הצחיחה. משרדו החדש של חומסקי ממוקם בבניין לבנים אדומות שנבנה ב-1904, ולשכתו החדשה רחוקה עד מאוד מהחדר הגדול בו עבד בבוסטון.
כתב העיתון הספרדי "אל פאיס" פגש את חומסקי. לבוש בג'ינס ועם שערו הלבן המאריך, דומה כי הבלשן הנודע התרגל למשכנו החדש, ומספר שאחת הסיבות לנדידתו דרומה היא האור הבוהק ומזג האוויר החם של טוסון, אריזונה.
האם אנו חיים בעידן בו לא ניתן עוד לתת אמון באדם, ברעיון או בידיעה עיתונאית?
לפני 40 שנה השתלט הניאו–ליברליזם על העולם בסיועם של [נשיא ארה"ב] רונלד רייגן ושל [ראשת ממשלת בריטניה] מרגרט תאצ'ר. השנים לא עבדו לחינם, וניכר הריכוז הגובר של העושר בידיים מעטות, בצד אובדן השליטה של רוב האוכלוסייה בנעשה בעולם, האיש ברחוב אינו סומך עוד על השלטונות. הוא חש כי הפוליטיקאים אינם מייצגים אותו, והוא נאלץ לעבוד קשה יותר תמורת שכר נמוך יותר. התוצאה היא שילוב של זעם, פחד מהבאות ורצון לברוח. הוא אף אינו יכול להאמין למידע לו הוא חשוף בעיתונות או בטלוויזיה. יש המגדירים את התהליך כפופוליזם, אך מדובר באובדן אמון חסר תקדים בממסד.
כך נולדו ה"פייק ניוז"?
חוסר האמון במבנים הממסדיים גדול כל כך, שהאנשים כבר אינם מאמינים שאירועים מסוימים אכן התחוללו. אתה כבר לא מאמין לאיש, אז מדוע יש להאמין למה שאנשים מדברים או מדווחים?
אנשים הפסיקו להאמין לתקשורת?
ואמצעי התקשורת משרתים, בסופו של דבר, את האינטרסים של טראמפ.
אבל בארה"ב ישנם אמצעי תקשורת ביקורתיים, ה"ניו יורק טיימס", ה"וושינגטון פוסט" ועוד…
תסתכל על שערי העיתונים ועל מהדורות החדשות בטלוויזיה. ישנו רק טראמפ, טראמפ ועוד טראמפ. כלי התקשורת, כולם, משרתים את סדר היום שקובע הנשיא דונלד טראמפ. כל יום הוא זורק להם עצם, פרובוקציה או שקר. לאחר מכן עטים כולם על השטויות שהוא אומר או כותב. בינתיים האגף הימני ביותר במפלגה הרפובליקנית ממשיך בעבודת החבלה שלו: קיצוץ בזכויות האדם העובד, הפסקת המאבק בשינויי האקלים. כך הם גורפים עוד רווחים.
טראמפ הוא סכנה לדמוקרטיה?
דונלד טראמפ מהווה סכנה גדולה לרעיון הדמוקרטי. הוא עושה שימוש מניפולטיבי ומודע ברעיוניות הגזענות, הקסנופוביה והסקסיזם הקיימים חברה האמריקאית, ומעניק להם לגיטימציה שלטונית.
והוא עלול להיבחר שוב לנשיאות?
ייתכן. טראמפ הוא דמגוג מוכשר ואיש טלוויזיה המסוגל ללבות את האש, פעם אחר פעם, בקרב תומכיו. חשוב לציין שהבלבול הקיים בקרב ראשי המפלגה הדמוקרטית משחק לידיו. הדמוקרטים לא מסוגלים להציב אלטרנטיבה ראויה ומצע משכנע בפני הציבור.
אז אפשר להסיק שהניאו–ליברלים ניצח?
הניאו–ליברליזם קיים, אבל רק עבור העניים. השוק החופשי קיים עבור אלה שאין ברשותם אמצעים, ואילו בעלי ההון סומכים בבטחה על מנגנוני המדינה. אלה תולדות הקפיטליזם על רגל אחת. התאגידים הגדולים פתחו בעידן הניאו–ליברלי במלחמת מעמדות חסרת תקדים – זה מרקסיזם הפוך על הפוך. התאגידים הפכו 'גדולים מכדי ליפול' והמסים שמשלמים האזרחים מוצאים את דרכם לקופותיהם. ומהקופות של התאגידים כספים אלה מוצאים את דרכם לכיסם של בעלי התאגידים, של בעלי ההון. אז מסבירים לעובדים ולאזרחים ש'המדינה היא הבעיה', כלומר שאינה מתפקדת ושאותה יש להחליף בתאגידים גדולים ו'יעילים'. כך השלטון הרודני של ההון מבסס את מרותו. יחד עם זאת, בכל העולם קיימות תנועות עממיות, חלקן עוצמתיות. אין סיבה לאבד תקווה. המערכה טרם הוכרעה.
