אחרי שנתניהו הצליח להסיר את כל המכשולים שעמדו בדרכו לאישור מתווה הגז המיטיב עם הטייקון יצחק תשובה וחברת האנרגיה האמריקאית נובל אנרג'י, נותר המאבק על העתיד האנרגטי של ישראל בידיו הבלעדיות של הציבור.

נתניהו פיטר את יו"ר רשות החשמל שהתנגדה למתווה, ואילץ את הממונה על ההגבלים העסקיים להתפטר. הוא אף גרם לשר אריה דרעי לעזוב את משרד הכלכלה לאחר שזה סירב לאשר את הגזל של הציבור, אך היה מוכן לנטוש את משרדו בשביל גזל זה. כך נפלו אחד אחרי השני כל מגני הציבור מטעם המדינה במערכה הקריטית. אך הציבור לא ויתר על המאבק במתווה הגז ההרסני.

בשבת יצאו עשרות אלפים להפגין ב-15 מוקדים ברחבי הארץ: תל אביב, ירושלים, באר שבע, חיפה, חדרה, כפר יונה, פרדס חנה–כרכור, זיכרון יעקב, נצרת עילית והעמק, ראש פינה, קריית שמונה, מבשרת ציון, מודיעין, כפר סבא ורעננה. במפגן כוח מרשים זה אמר הציבור לנתניהו שהמחטף שלו ייתקל בהתנגדות עד שיוחלף.

בהפגנה בתל אביב, בה השתתפו יותר מ-10,000 מפגינים, דיבר אורי בן–דב, ממובילי מאבק הגז, ואחד המפעילים של "חוגי הבית של מאבק הגז" – יוזמה בה פעילים פוגשים אנשים ברחבי הארץ ומלמדים אותם את הסוגיה הסבוכה. בשבת, לפני ההפגנה, הוא שוחח עם 'זו הדרך'.

האם יש עוד סיכוי להפיל את המתווה?

הסיכוי הולך ופוחת. המתווה עדיין לא נחתם, ועכשיו נתניהו מחויב להתייעצות בוועדת הכלכלה, אך זוהי רק התייעצות. אנחנו נאבק עד הרגע האחרון כי המתווה הזה כל כך מסוכן למדינה. חבר אמר לי שזה כמו הולילנד פי אלף. אנשים מבינים שמה שקורה פה שערורייתי – זה לא קרה כשמכרו לטייקונים את כי"ל ואת בנק הפועלים. זו הפעם הראשונה שזה קורה לאנשים מול העיניים.

ישנם עוד כלים משפטיים שאפשר להפעיל בנושא?

יש, כרגיל, אפשרות של הגשת בג"צ. זה קורה באופן רפלקסיבי. אמנם יש פה בעיות חוקתיות, אבל אני לא בטוח שבג"צ ירצה להתערב. מה שלא יאומן הוא שהחלטה כזו לא עוברת דרך הפרלמנט. מה שעבר בכנסת הוא לא מתווה הגז אלא אישור מנגנונים בירוקרטיים עוקפי הממונה על ההגבלים העסקיים. זה היה תרגיל טכני כדי להעביר את ההחלטה הכלכלית הכי בעייתית בדורנו. אז יש פה בהחלט בעיה חוקתית.

המדינה, הממשלה, מוכרחת פעם אחת לעצור לרגע ולחשוב על השאלה הזו. מצאנו בים כמויות ענקיות של גז, אבל עוד לא נערכו אפילו ישיבת ממשלה או דיון בכנסת, שדנו במדיניות לאומית בנושא אנרגיה. בתוך מאבק ארוך כזה חשוב שאנחנו גם נחשוב על העתיד – אנחנו צריכים לנעוץ בציבור את ההבנה שהמהלך הזה מסוכן. הרי עוד ארבע–חמש שנים נראה את התוצאות, והן יהיו איומות. אז חשוב שנבהיר למי שהיום תומך במהלך הזה, שעיניי הציבור פקוחות ובודקות אותו. לכן דרעי לא חתם על העברת הסמכויות, כי הוא ידע שזה מסוכן לו פוליטית. חשוב גם לעסוק בהקשר הסביבתי–בריאותי. לפי המתווה, מחיר הגז יהיה מופקע לעומת מחירי הגז הצונחים בעולם – ואז לא יהיה שווה כלכלית לעבור לגז. שימוש בגז יכול להוריד את זיהום האוויר מתחבורה ציבורית בשיעורים של בין 50 ל-90 אחוז. היינו יכולים לחתוך בחצי את זיהום האוויר במרכזי הערים – אתה יודע כמה אנשים היו ניצלים?

בהפגנות קודמות נשמעו קריאות שמאבק הגז הוא "לא ימין ולא שמאל", מה דעתך על הניסיונות לעשות דה פוליטיזציה של הנושא?

תראה, אני סוציאליסט. אבל יש לנו ולאנשים כמו גיא רולניק שהוא ימין כלכלי, נקודות השקה. ואנחנו מוכרחים לעבוד על הנקודות הללו. הפוליטיקה של דב חנין בכנסת, לדוגמא, לימדה אותנו שניתן ליצור שיתופי פעולה כאלה. אם יש לנו על מה לעבוד עם מישהו, צריך לעשות את זה.

יש פה ניסיון ליצור אוליגרכיה. וגם קפיטליסטים כמו רולניק וירון זליכה מבינים את זה. מול המהלכים של ראש הממשלה יש תמימות דעים בין גורמים שאחרת לא עובדים ביחד. זו הדרך לעורר שיחה ציבורית חשובה ביותר, וחיוני שכולם ישתתפו בה. אם אנחנו מסכימים שהגז שייך לאזרחים, ואנחנו מתנגדים לשעבוד המשאב הזה בידיים של טייקון ישראלי וחברה אמריקאית, עלינו לפעול ביחד.

נ"פ

הריאיון פורסם בגיליון השבוע של "זו הדרך"