בחודש מאי הוקמה בקרואטיה מסגרת חדשה של השמאל הרדיקלי בשם "חזית העובדים" (Radnička Fronta) שכבר זכתה בכינוי "סיריזה הקרואטית". מדובר בגוף פוליטי קטן, שחבריו מצליחים בכל זאת להתבלט בכלי התקשורת.

אתר האינטרנט "לפט-איסט" – המסקר את השמאל העקבי במזרח אירופה – ריאיין את דמיאן ווסקי, אחד הפעילים בחזית העובדים.

מהי חזית העובדים?

חזית העובדים הוקמה בידי קבוצת פעילים איגודים מקצועיים, סטודנטים, פעילים חברתיים ומובטלים. מטרתנו היא לבנות בסיס חברתי מתקדם ורחב, שישלב הן עבודה במישור הפוליטי-מפלגתי והן פעולה ישירה במקומות עבודה ובחברה בכלל.

במרכז תפיסת עולמנו עומדת ביקורת כוללת של השיטה הקפיטליסטית. לדעתנו, דרוש שינוי מן היסוד של הפוליטיקה והחברה בקרואטיה, שכן השיטה הקפיטליסטית, באופן בלתי נמנע, מייצרת אי-שוויון, פוגעת בסביבה ומגבירה את הניצול.

חזית העובדים פתוחה לכל מי שמחזיק בתפיסת עולם אנטי-קפיטליסטית, אנטי-פאשיסטית ואנטי-גזענית. החזית מחויבת למצע של מאבק למען זכויות נשים ומיעוטים, הגנה על הסביבה, וסולידריות בינלאומית של עובדים ומנוצלים.

מאוד חשוב לנו לפתח את הקשרים עם האיגודים המקצועיים ברחבי קרואטיה, ובמיוחד עם המיליטנטיים שביניהם. בחודש דצמבר אנו מתכננים כינוס ארצי של פעילים איגוד מקצועיים פרוגרסיביים.

לאחר קריסת יוגוסלביה, השמאל נסוג לאחור. מה היו נקודות המפנה שאפשרו לו להתארגן מחדש?

שנות ה-90 היו תקופה קשה עבור השמאל. לאחר התפרקות יוגוסלביה ופרוץ המלחמה הלאומנית בקרואטיה, רק קולות מעטים המשיכו לבקר מכיוון שמאלי את הסדר החברתי.

אחד השלבים החשובים בדרך להתארגנות מחדש של השמאל הייתה ההתנגדות למלחמה האמריקאית בעיראק ב-2003. בשנים שלאחר מכן, פעילי שמאל הובילו מאבקים נגד העלאת שכר הלימוד באוניברסיטאות ובדרישה לחינוך חינם. שיאו של המאבק הזה היה בהשתלטות של סטודנטים על 20 בנייני אוניברסיטאות ברחבי המדינה, באפריל 2009. זו הייתה נקודת מפנה עבור השמאל, לא רק בגלל ההיקף של המחאה, אלא גם משום שתנועת הסטודנטים כיוונה את הביקורת שלה כלפי עצם ההיגיון הניאו-ליברלי של הפרטת שירותים חברתיים.

במקביל, התפתחו תנועות מחאה עירוניות נגד ההזנחה של שכונות שלמות והריסת מתחמי מגורים לטובת בניית מגרשי גולף ומרכזי תיירות.

כיצד יכול השמאל העקבי להיבדל הן מהסוציאל-ליברלים שבשלטון והן מהלאומנים?

בעיית הלאומנות ממשיכה להיות בעיה מרכזית בארצות שבעבר היו חלק מיוגוסלביה. אולם הרטוריקה של הלאומנים עדיין תקועה בשנות ה-90: הם ממשיכים להתריע מפני "האיום הסרבי" ו-"האיום הקומוניסטי", ולאחרונה גם מפני "האיום ההומוסקסואלי".

ראוי לציין, כי החברה הקרואטית התקדמה מאז שנות ה-90, ופחות ופחות אנשים לוקחים ברצינות את השיח הזה. המרוויח העיקרי מהיחלשות הימין הלאומני, אלה הכוחות הסוציאל-ליברליים. אולם לדעתי, הם מהווים סכנה גדולה לא פחות, שכן לאחר שעלו לשלטון – הם הובילו מדיניות צנע הרסנית והפריטו נכסים רבים לידי קומץ בעלי הון.

נוכח המצב הכלכלי הקשה במדינה, בה פחות ממחצית האזרחים בגיל העבודה מועסקים בפועל (שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בקרואטיה הוא הנמוך ביותר באיחוד האירופי), ונוכח העובדה שמפלגות הממסד לא מציעות פתרונות – אנו מאמינים שהזירה הפוליטית הקרואטית מוכנה למפלגת שמאל עם מצע שמאלי.

לאתר "חזית העובדים":

http://www.radnicka-fronta.org

הריאיון עומד להתפרסם בגיליון "זו הדרך" הקרוב