ב-19 בפברואר התקיים בתל-אביב יום עיון לרגל השקת ספר מאמרים של המהפכנית הקומוניסטית רוזה לוקסמבורג, שיצא בהוצאת "הקיבוץ המאוחד", בשותפות עם הנציגות בישראל של קרן רוזה לוקסמבורג.

את יום העיון פתחו ונעלו נציגים של קרן רוזה לוקסמבורג ושל מפלגת השמאל הגרמנית ("די לינקה"), העומדת מאחורי הקרן. הדוברים ציינו את שש שנות הפעילות המוצלחת של הנציגות בישראל, בראשות ד"ר אנגליקה טים אשר מסיימת את תפקידה בימים אלה. כן נשא דברי פתיחה גיורא רוזן, עורך סדרת הספרים "קו אדום" בהוצאת "הקיבוץ המאוחד", אשר הדגיש את המחויבות של הוצאת הספרים לסדר יום פוליטי שמאלי.

אמירתה המפורסמת של לוקסמבורג, "החופש הוא תמיד החופש של מי שחושבים אחרת", מספקת מענה מיידי לשאלה בדבר האקטואליות של המאמרים, אשר הופיעו לראשונה בדפוס לפני כמאה שנים ויותר. כמובן, שלא מדובר רק באבחנה מבריקה אחת, אלא בהשקפת עולם מקיפה אשר מבוססת על הבנה עמוקה של אופי המשטר הקפיטליסטי ומגוון גילוייו. הלבוש הספציפי של חלק מן התופעות השתנה באופן משמעותי ביותר במאה השנה האחרונות, אלא שעקרונות היסוד ובעיות היסוד של המשטר לא השתנו, ולפיכך עקרונות היסוד של הביקורת על המשטר ושל האלטרנטיבה לו תקפים גם כיום.

פרופ' משה צוקרמן מאוניברסיטת תל-אביב, אשר הרצאתו פתחה את יום העיון, הציג נקודות מרכזיות בהגותה של רוזה לוקסמבורג: (1) אין שינוי מהפכני ללא בסיס חברתי רחב; (2) בידי הקפיטליזם היכולת  לערפל את התודעה; (3) הקשר בין קפיטליזם לבין אימפריאליזם ופאשיזם. לדבריו, הניסיונות של אליטה אינטלקטואלית לקדם שינוי מהפכני ללא בסיס חברתי רחב, הם במהותם בלתי-דמוקרטיים. פגם מהותי זה הינו קטלני לפרויקט השחרור, אשר חייב להיות פרויקט שחרור עצמי של כלל החברה.

הבסיס החברתי מתבטא בתנאים כלכליים וחברתיים (כלומר, בדרגת ההתפתחות של הייצור ואופי היחסים החברתיים ו/או ההסדרים המוסדיים החברתיים), וגם בתנאים תרבותיים ופוליטיים (כגון, רמת השליטה של הקפיטליזם בתודעה). בפרט, כפי שהדגישו קרל מרקס וכן

לוקסמבורג עצמה, דרוש סובייקט קולקטיבי אשר מבין את הצורך בשינוי מן היסוד בסדר החברתי, שמבין שצדק חברתי אינו אפשרי במסגרת המשטר הקפיטליסטי. תנאי זה בוודאי שלא התקיים במחאה החברתית בישראל, בקיץ 2011, אשר סירבה לא רק לעסוק בכיבוש ובהשפעותיו על החברה הישראלית, אלא גם – לדבר על הקפיטליזם, המייצר באורח בלתי נמנע את הגורמים החברתיים שהולידו את המחאה. הסירוב הנ"ל מעורר שאלות לגבי המקורות העמוקים של המצב החברתי בארץ.

בהרצאתה, אפיינה פרופ' אווה אילוז מהאוניברסיטה העברית, את החברה הישראלית כחברה שהמרקם הנורמטיבי הבסיסי שלה פגום: חברה ששורר בה היפוך ערכי, בו הטוב מוצג כרע, ולהיפך. דוגמאות כלליות לכך כוללות את הסגידה לכוח, היעדר המחויבות לערכים אוניברסאליים, והיעדר לקיחת אחריות. דוגמאות ספציפיות יותר כוללות את היעדר התגובה הציבורית הרחבה לשלל שערוריות נורמטיביות (דוגמת התנהלותו הפרטית של ראש הממשלה נתניהו), או את העובדה שרצח רבין לא הוביל לתבוסה צורבת של הימין שהסית נגדו.

ח"כ דב חנין (חד"ש) דן בשני מאמרים מרכזיים של לוקסמבורג אשר כלולים בספר. בהקשר של המאמר "רפורמה חברתית או מהפכה" (1898), לוקסמבורג מצביעה על כך שהקפיטליזם "פותר" כביכול את סתירותיו באמצעות העתקתן  למושבות בעולם השלישי, ומכאן המרכזיות של האימפריאליזם במשטר הקפיטליסטי המפותח.

ח"כ חנין דיבר על הייצוא של הסתירות – במרחב (למושבות) ובזמן (לעתיד) – והסביר כי בימינו אין יותר אפשרות לייצוא כזה: הקפיטליזם הוא גלובלי, והזמן אוזל בשל הבעיה הסביבתית. המלחמות הנוכחיות הן פועל יוצא של המבוי הסתום: הן אינן סטייה של המערכת הנוכחית, אלא דרך הניהול שלה. כל זה מוביל להחרפת הברוטאליות של המערכת, כך שהאמירה המפורסמת של לוקסמבורג – "סוציאליזם או ברבריות" – הופכת מוחשית ביותר.

מאמרה של לוקסמבורג "הערות ביקורתיות על המהפכה הרוסית" מצביע על שגיאה תיאורטית (ולא רק מעשית) של המהפכה הרוסית: הרעיון שייתכן, ולו באופן זמני, לבנות סוציאליזם ללא דמוקרטיה. הדמוקרטיה, הטעים ח"כ חנין, היא מהות הסוציאליזם, אשר מרחיב את תחולתה באופן רדיקאלי, הן באמצעות ביטול שלטון ההון בפוליטיקה, והן בהכנסת הדמוקרטיה למקום העבודה, שהוא הזירה החברתית המרכזית.

פעילת השלום נבילה אספניולי פתחה בסדרה של שאלות לבחינה עצמית, כגון "מה למדנו מן הכישלונות?". היא הזהירה מפני התמקדות בסבל העבר ("תחרות של סבל בין השואה לנכבה"), ודרשה שהשיח יתמקד בזכויות קיום בסיסיות.

העיתונאי גדעון לוי היה אחרון הדוברים. הוא גרס כי מיקוד הדיון הציבורי בעניין השלום חוטא לראשוניות של נושא הצדק, אשר קודם מוסרית לשלום. שלום יבוא לאחר שיהיה צדק (ולו חלקי), ולא לפניו. לשיטתו, התביעה צריכה להיות – סיום הכיבוש ללא כל תנאים.

עודד גולדרייך

————-

רוזה לוקסמבורג, "שאלות עתים בוערות", הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2014, 207 עמודים

לרכישה מקוונת של הספר – בהנחה:

http://www.kibutz-poalim.co.il/actual_and_relevant

הרשימה מתפרסמת בגיליון השבוע של "זו הדרך"