"זו ממשלה אטומה לרצח נשים ולאלימות כלפי נשים", כך אמרה אתמול (שני) ח"כ עאידה תומא-סלימאן (חד"ש, הרשימה המשותפת), יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, במסגרת הצעת אי האמון שהגישה הרשימה המשותפת וסיעות נוספות באופוזיציה. הייתה זו יריית הפתיחה לשביתת הזעם שנערכה היום.

מליאת הכנסת קיימה דיון בהצעות אי אמון שהגישו סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת, יש עתיד ומרצ  בנושא "כישלונה של הממשלה בטיפול ברצח נשים", כאשר הקואליציה בחרה להחרים את הדיון בהצעות אי האמון בפעם השלישית ברציפות. לאור זאת זכו כל ההצעות לרוב אך לא התקבלו מכיוון שנדרשת תמיכה של 61 חברי כנסת.

נשים עובדות רבות שבתו היום במחאה על האלימות כלפי נשים. 24 נשים נרצחו השנה. שתיים מהן בשבוע שעבר – יארא איוב (16) מהכפר ג'יש וסלבינה צגאיי (13), מבקשת מקלט מתל אביב.

את השביתה ההמונית, תחת הכותרת "אני אישה אני שובתת", ארגנה קואליציית דגל אדום. הקואליציה מונה יותר מ-50 ארגונים פמיניסטיים, לרבות עמותת כולן, מרכז אישה לאישה חיפה, תנועת עומדים ביחד, עמותת כיאן, אגודת הלהט"ב, יוזמת לילה טוב ותנועת אחותי.

בעקבות לחץ ציבורי, התירו מסיקים פרטיים וציבוריים לעובדותיהן לשבות, וביניהם חברות "יס" ו"הוט", סופר פארם, גוגל, ישראייר, דואר ישראל, חברת פלאפון, רשת הקמעונאות רמי לוי ואוניברסיטת תל אביב. גם עשרות רשויות מקומיות הצטרפו לשביתה: תל אביב-יפו, ירושלים, חיפה, רמת גן, טירה, טייבה, כפר קאסם, סכנין, עראבה, ג'יש ועוד.

ההסתדרות הודיעה, לאחר פניית סיעת חד"ש, כי תאשר למועסקיה להיעדר וקראה למעסיקים "לשחרר את העובדים". ואולם, החלטתו הפחדנית של היו"ר אבי ניסנקורן שלא להכריז על שביתה כללית במשק (אלא לשלם מס שפתיים צנוע) מעידה שוב על רתיעתו ממאבק לוחמני למען זכויות העובדים, השוויון והדמוקרטיה ועל שירותו המתמשך לממשלת הימין.

ערב השביתה מסרה ח"כ תומא-סולימאן כי "משרדי הממשלה מנסים להשתיק את מחאת הנשים", בהמשך להודעת משרד האוצר על כך שלא ניתן יהיה לשלם שכר לעובדים השובתים על חשבון המעסיק. תומא-סולימאן הוסיפה כי מדובר ב"מתקפה מאורגנת של הממשלה כלפי הנשים והשביתה שרק צוברת תאוצה". ביום השביתה לא יתאפשר מתן שכר לעובדים על חשבון המעסיק, אלא בניכוי יום חופשה של העובד או הצהרת יום בחירה – כך הודיע אתמול סגן בכיר לממונה על השכר במשרד האוצר, דיאא אסדי, למרכז השלטון המקומי.

הלילה גדשו אלפי נשים וגברים את כיכר רבין בת"א בעצרת הפגנה נגד רצח נשים. לקראת ים המחאה הפגינו במוקדים רבים: בנצרת עילית חסמו (30.11) מפגינות ומפגינים את הכביש הראשי של העיר; באותו יום הפגינו גם בעכו, בנצרת, בג'יש, ביפו ובטמרה. בשבוע שעבר נערכו הפגנות זעם מחוץ לקמפוסים בתל אביב, בבאר שבע ובחיפה ביוזמת תאי הסטודנטים של חד"ש.

מקרי הרצח התכופים הם ביטוי בוטה לגל האלימות המופנה כלפי נשים בשל הרצון הפטריארכלי לשלוט בהן, בהתנהגותן, בחייהן ובדרכי חשיבתן. אך היעדר הביטחון של נשים הוא גם תוצאה ישירה של מדיניות הממשלה הנושאת באחריות למצב. ממשלת הימין חזרה והוכיחה כי נשים בסכנה אינן מעניינות אותה, כשבלמה את הצעת החוק להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בעקבות ריבוי מקרי האלימות במשפחה, וזאת במקביל לאי-תקצוב תכנית החירום למיגור האלימות ולייבוש מערכת הרווחה, האמורה להעניק פתרונות לנשים בסכנה.

נשים רבות מדווחות לרשויות על מצוקה. הן פונות למשטרה בשל איום וחשש ממשיים לפגיעה, אך לרוב אין קול ואין עונה. הדוגמא העדכנית היא הודעת המשטרה לאחר הרצח, לפיה צגאיי "התקשרה אבל לא דיווחה על אלימות".

קורבנות האלימות בשבועות האחרונים הם הוכחה כי אין צודקות מדרישותיה של שביתת הזעם: הקמת ועדת חקירה ותקצוב מידי של 250 מיליון השקלים שהבטיחה הממשלה לתכנית החירום הלאומית. רצח נשים ואלימות במשפחה אינם גזירת גורל!