ראשי ההסתדרות לדורותיהם: הפרטה ושתיקה

אתחיל בחידה. מי אמר בטקס חתימת ההסכם בדבר הפרטת נמל חיפה (18.12), את הדברים הבאים: "ההסכם בנמל חיפה הוא לא פחות ממהלך היסטורי שיועיל לכלכלה הישראלית בכלל, ולעיר חיפה בפרט. הוא יאפשר לנמל לייעל את פעילותו תוך קידום התחרות ושיפור השירות באופן ניכר לטובת כלל הציבור הישראלי. אני מברך את כל הצדדים על האחריות שגילו במהלך המו"מ. אמנם תמה ונשלמה מלאכת סיכום העקרונות על הרפורמה בנמל בחיפה, אולם זוהי רק מחצית הדרך – בפנינו עומדת עוד עבודה רבה לקראת הסכם מקביל גם בנמל אשדוד. בטוחני כי באמצעות מאמצים ורצון של כל הצדדים נצליח גם שם להגיע להסכמות"?

2018-12-25_195800

כחלון וניסנקורן (צילום: משרד האוצר)

 

האם היה זה שר התחבורה ישראל כץ? שר האוצר משה כחלון? או אולי אחד מנציגי החברות הרב-לאומיות הנערכות להשתלט על נמלי ישראל?

אף לא אחת מהתשובות נכונה. דברים אלה אמר מי שאמור לייצג דווקא את האינטרסים של העובדים, יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן. בשבוע שעבר ניצב ניסנקורן במבחן כפול: לנסות (לפחות לנסות!) לעצור את הפרטת התשתיות, ולהיאבק בהעלאת המחירים הפוגעת קשות במעמד העובדים. בשני המבחנים הוא כשל.

ניסנקורן ממשיך בדרכם של קודמיו בתפקיד, ונותן יד שוב ושוב להפרטת נכסי המדינה לטובת קומץ בעלי הון מקומיים וחברות רב-לאומיות. השנה רשם "הישגים רבים": הפרטת התעשייה הצבאית, הפרטת מבחני הנהיגה ("הטסטים"), תחילת ההפרטה של דואר ישראל ובנק הדואר,  הפרטת בית הספר למלונאות "תדמור", הפרטת משק החשמל, ובשבוע שעבר – הפרטת נמל חיפה. בדרך ממשמשות ובאות ההפרטות של נמל אשדוד, התעשייה האווירית וחברת מקורות.

אגב, השנה הפריטה הממשלה אף את מערך השידורים "עידן פלוס". בצעד זה תעבור לידיים פרטיות הגישה לתשעת ערוצי טלוויזיה ול-14 תחנות הרדיו, שאותן אפשר לקלוט באמצעות אנטנה ללא תשלום דמי מנוי חודשיים.

מדוע זה קורה להם? מדוע פעם אחר פעם נותנים העומדים בראש ארגון העובדים הגדול במדינה, ובניגוד גמור לעמיתיהם ברחבי העולם,  יד לריכוז ההון והנכסים של המדינה בידי מתי מעט?

אפשר להצביע על יסוד אידיאולוגי משותף: חיים רמון, עמיר פרץ, עופר עיני ואבי ניסנקורן נבחרו לראשות ההסתדרות בתמיכת מפלגת העבודה. מפלגה זו מכרה את נשמתה להון כבר  לפני  שנים.  מנהיג  המפלגה  דהיום,  אבי  גבאי,  כיהן כמנכ"ל בזק ובזק בינלאומי (לאחר הפרטתן) בטרם היה לשר בממשלת הימין בראשות בנימין נתניהו. הוא החל את הקריירה העסקית שלו במהלך הפרטת חברת התקשורת הממלכתית לאחר שנות עבודה במשרד האוצר. לפי הערכות מגזין "פורבס", בתקופת כהונתו כמנכ"ל בזק צבר גבאי הון בשווי 52 מיליון שקל.

הניסיון מלמד שיושבי ראש ההסתדרות מכינים בעת כהונתם את הקרקע לג'וב הבא. הרי חיים רמון הפך בתום הקריירה הפוליטית שלו איש עסקים. כעת הוא דירקטור ויועץ בכמה תאגידים, ביניהם חברות הזנק ("סטארט-אפ"), וכן החברות כתר פלסטיק, מרחב, המפעלים הפטרוכימיים ואיי.די.איי. חברה לביטוח.

עופר עיני, שהיה יו"ר ההסתדרות בין 2006 ל-2014, החל לכהן כיועץ לבנק דיסקונט ב"נושאי יחסי עבודה" חודשים ספורים בלבד לאחר פרישתו. אשתקד הוא מונה לנשיא קרן הנדל"ן "אינבו". עיני אף הגדיל לעשות והפך לשותפו של יו"ר התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש, בחברה למכירת גז טבעי לתעשייה ובפעילויות עסקיות נוספות.

עמיר פרץ, יו"ר ההסתדרות בשנים 2006-1995, ממשיך בזירה הפוליטית. הוא מכהן בכנסת ללא הפסקה למן 1988. ב-2006, כאשר בעלי הון הפעילו לחצים על ראש הממשלה אולמרט שלא למנותו שר האוצר, הוא מונה לשר המושבות ובתפקידו זה היה אחראי למלחמת לבנון השנייה על תוצאותיה הקשות. ב-2013 מינה אותו נתניהו לשר להגנת הסביבה.

עתה מופצות שמועות עיקשות לגבי היו"ר המכהן ניסנקורן. לפי אותן שמועות, שהוא מכחיש בעקביות, ניסנקורן יצטרף למפלגתו הניאו-ליברלית של ידידו, שר האוצר "החברתי" משה כחלון.

האם זהו ההסבר לשתיקת ההסתדרות בנוגע להתייקרויות האחרונות הפוגעות קשות ברמת החיים של העובדים ואת תמיכתו העקבית של ניסנקורן בהפרטות מבית היוצר של משרד האוצר? האם השותפות של עיני וברוש מסבירה את שתיקת ההסתדרות נוכח שוד הגז או השתתקותה בעת המחאה החברתית בקיץ 2011? האם השירות הנאמן שאיש העסקים רמון מעניק לבעלי ההון הוא המשך לניסיונותיו לחסל את העבודה המאורגנת בשנים המעטות בהן כיהן כיו"ר?

אפרים דוידי

הרשימה עומדת להתפרסם בגיליון "זו הדרך" הקרוב