ראיון עם אחד מסרבני 8200: 'הבנו שאי אפשר לשנות את המערכת מבפנים'    

"אנו יוצאי יחידה 8200, חיילי וחיילות מילואים בהווה ובעבר, מצהירים כי אנו מסרבים לקחת חלק בפעולות נגד פלסטינים ומסרבים להמשיך ולהיות כלי להעמקת השלטון הצבאי בשטחים הכבושים". במילים אלו נפתח מכתב שנשלח לאחרונה (12.9) לראש הממשלה, לרמטכ"ל ולראש אמ"ן, עליו חתומים 43 חיילים מיחידה 8200 של חיל המודיעין.

יחידת מודיעין חצב  מוטי מילרוד

8200 נחשבת אחת היחידות "היוקרתיות", ופרסום המכתב הכה בהלם את הממסד הצבאי והשלטוני, אשר מיהר לגנות את חותמי המכתב. הסרבנים כתבו עוד, כי "קיימת תפיסה שהשירות בחיל המודיעין נטול דילמות מוסריות ותורם אך ורק לצמצום האלימות והפגיעה בחפים מפשע, אולם במהלך השירות למדנו כי המודיעין הוא חלק בלתי נפרד מהשליטה הצבאית בשטחים… נוכח זאת הגענו למסקנה, כי בתור מי ששירתו ביחידה 8200 גם עלינו מוטלת האחריות למצב והחובה לפעול. איננו מסוגלים מצפונית להמשיך ולשרת את המערכת הזו ולפגוע בזכויותיהם של מיליוני בני אדם. לכן, אלה מאיתנו שהם חיילי מילואים מצהירים שיסרבו לקחת חלק בפעולות נגד הפלסטינים".

"די הופתענו מהתהודה לה זכה המכתב", סיפר נ', אחד מחותמי המכתב, בשיחה עם "זו הדרך". לדבריו, התגובות השליליות של הפוליטיקאים רק מדרבנות אותם להמשיך וללחוץ לקיום דיון ציבורי בנושא. "הפוליטיקאים ובכירי הצבא התייחסו כולם לעצם אקט הסירוב, אך נמנעו מלהתייחס לטענות שהעלינו, לגבי העובדה שיחידה 8200 – כחלק מחיל המודיעין, וכחלק מהצבא בכלל – מבצעת מדיניות בלתי מוסרית".

 

לאילו מעשים בלתי מוסריים היית חשוף, כחייל ביחידת 8200?

השתתפתי באיסוף מידע לא רק על בני אדם המואשמים בפגיעה או בניסיון לפגוע בישראלים, אלא גם על בני אדם חפים מפשע לחלוטין, שכל חטאם היה שהם מעניינים את הצבא, מסיבות שונות. כל פלסטיני חשוף לניטור בלתי פוסק, ללא הגנה משפטית. לא קיים הליך שבו שוקלים אם הפגיעה בזכויותיו של אדם היא מוצדקת, והתפיסה שלפלסטינים יש זכויות – כלל לא קיימת.

הציבור חושב שמודיעין זה רק נגד טרור אבל חלק משמעותי מהיעדים שלנו הם אנשים חפים מפשע, שלא קשורים כלל לפעילות צבאית. אם מדובר באדם שבוגד באשתו, שזקוק לטיפול רפואי, או שהוא בעל נטיות מיניות מסוימות – הוא עלול להפוך מטרה לסחיטה בידי חיל המודיעין. כל פלסטיני שחי בשטחים הכבושים, ברצועת עזה או בגדה המערבית, עלול לסבול מהטרדה, מסחיטות, ממניעת היתרים או מפגיעה פיזית.

השמיעו לי פעם שיחה שניהל סוכן ישראלי מאחד מהמנגנונים הצבאיים עם פלסטיני שהוא ניסה לגייס. יש קטע בשיחה בו אומר הסוכן: "אח של אשתך, יש לו סרטן". והפלסטיני עונה: "נו, אז מה?", והסוכן אומר: "לא, אתה יודע…". אז הם עוברים לדבר על נושא אחר, ובכל פעם הישראלי חוזר לדבר על הסרטן. הוא אמר משהו בסגנון: "בתי החולים אצלנו טובים". היה ברור שהוא מציע משהו לפלסטיני, או שהוא מאיים עליו.

בכל משך שירותי ביחידה 8200, איש ביחידה לא שאל את עצמו, לפחות לא בקול רם, האם משהו במערכת הזו אינו כשורה, אם הפיכה של כל אדם למטרה היא דבר לגיטימי.

 

כיצד התחלת לחשוב שיש כאן בעיה?

כשהתגייסתי ליחידה 8200, הייתי מלא מוטיבציה. עברתי קורס והייתי מתרגם מהשפה הערבית. היו דברים שהרגשתי לא בנוח איתם, אולם תחושת השליחות גברה על הדברים הללו. אחד הרגעים בהם דברים התחילו להשתנות, היה בזמן המלחמה על עזה שהחלה בדצמבר 2008, מבצע "עופרת יצוקה". עם תחילת המלחמה, משהו היה נראה לי לא כשורה. במקום לתקוף מצבורי רקטות ואמצעי לחימה ברצועת עזה – חיל האוויר תקף מסדר של שוטרים, ובתקיפה נהרגו 89 בני אדם. ב-1 בינואר, תקף חיל האוויר את ביתו של נזאר ריאן, בכיר חמאס בעזה. 18 אזרחים נהרגו בתקיפה הזו, מרביתם בני משפחתו.

בסוף השירות שלי בצבא, הייתי מפקד ומדריך של צעירים המיועדים לשרת כמתרגמים בחיל המודיעין. שוב ושוב ניסיתי לעורר את השאלה מולם: האם לגיטימי להפוך למטרה כל אדם שמעניין את הצבא, מכל סיבה שהיא. התשובה שקיבלתי, פעם אחר פעם, היא כן. היום אני סבור שהתשובה היא לא.

לפני כשנה, התחלנו לחשוב על התארגנות של יוצאי היחידה שתפרסם מכתב סירוב כזה. מדובר בהתארגנות עצמאית לגמרי, שאינה נתמכת בידי שום גורם חיצוני. מה שהניע אותנו לכתוב את המכתב, זו ההבנה שאי אפשר לשנות את המערכת מבפנים.

 

לדעתך יכול חיל המודיעין לפעול בצורה מוסרית?

מודיעין זה עסק מלוכלך בכל העולם. כשמדינה אחת מרגלת אחרי מדינה אחרת ואוספת מידע על אנשיה – אנחנו לא מופתעים, כי מדובר בתופעה מוכרת. וכשמדינה מרגלת אחר אזרחיה – יש להם הגנות משפטיות, והמדינה לא יכולה לעשות כל מה שהיא רוצה. אבל לגבי הפלסטינים בשטחים – הכול פרוץ ואין גבולות.

כל עוד ישראל שולטת בחייהם של הפלסטינים בצורה כל כך מוחלטת, אי אפשר לעשות דברים בצורה יותר מוסרית. אין דבר כזה "כיבוש נאור". כל עוד הפלסטינים בשטחים הם נתינים של מדינת ישראל – מוסר לא יהיה כאן. זו הסיבה מדוע סיימנו את מכתב הסירוב שלנו בקריאה לאזרחי ישראל להשמיע את קולם נגד העוולות האלה. זכויותיהם של הפלסטינים בשטחים נשללות מהם,  רק כדי להרחיב התנחלויות ולהעמיק את השליטה הצבאית בשטחים.

 

היו כמה פעילים בשמאל שטענו כלפיכם, כי אתם "בני טובים" עם פריבילגיות, ולכן לא ייחסו משקל למכתב שפרסמתם…

אני שמח שהטענות האלה מועלות. בהחלט יש מקום להשמיע ביקורת על יחידה 8200, אשר מהווה חלק מהמערכת המעמדית וההיררכית הקיימת בחברה הישראלית ובצה"ל. מי שאינו אשכנזי, ממעמד בינוני, ממרכז הארץ – נשלח בצבא לבצע תפקידים נחותים, את "העבודות המלוכלכות". ואילו אל יחידה כמו 8200 מגיעים "בני טובים", שרוכשים בה קשרים וניסיון שישמשו אותם בהמשך חייהם, גם אחרי שישתחררו מהצבא. אפשר לראות, למשל, את ההבדל בין היחס התקשורתי שקיבל מכתב הסירוב שלנו, לבין היחס התקשורתי המועט יחסית

שקיבלו סרבנים אחרים מהתקופה האחרונה: הסרבן החרדי אוריאל פררה מבאר-שבע, אודי סגל ממכתב השמיניסטים, עומר סעד ועורווה סייף מוועד היוזמה הערבי-הדרוזי. ההבדל ממחיש את העובדה שעבור הממסד הישראלי, יש היררכיה ברורה בין חשובים יותר לבין חשובים פחות.

ח"כ שלי יחימוביץ' גינתה אתכם בחריפות ובגסות, והתריסה: אם נחשפתם להפרות חמורות של זכויות אדם, כיצד זה שלא התרעתם על כך בזמן אמת?

אני לא יודע אם היא הציגה כך את הדברים משום שהיא מנסה לגרוף קולות מהימין, או משום שלא עניין אותה לקרוא את מה שאנחנו אומרים. בכל העדויות שפרסמנו התברר במפורש, ועל כך אני יכול להעיד גם אישית משירותי הצבאי, שהתרענו פעמים רבות בפני המפקדים שלנו על דברים שהם בלתי מוסריים ובלתי חוקיים. בכל פעם, התשובה שקיבלנו הייתה שהכול בסדר.

אחת הבעיות היא שחיילים בחיל המודיעין נאטמים מול המעשים שהם מבצעים. אנחנו בסך הכול יושבים בחדרים ממוזגים, וכביכול לא פוגעים באיש, ולכן המסר שהמפקדים שלנו נותנים לנו הוא שאין פה שום בעיה. האנשים עצמם הופכים אטומים ומרוחקים, ונוצר מרחק בינם לבין "העבודה" שהם מבצעים. זו כבר כמעט קלישאה לומר את זה – אבל הכיבוש משחית.

 

אורי וולטמן

 

לקריאת מכתב הסירוב:  http://modiinletter.wordpress.com

 

עוד בנושא: בגיליון השבוע של "זו הדרך" (עמ' 4, 5 ו-8)