קומוניסט ארגנטיני בריאיון ל'זו הדרך': איך פועלים בשכונות בעידן של משבר

"לסבי קראו מוחמד סלאח. הוא הגיע לארגנטינה מאחד מכפרי פלסטין בתחילת המאה ה-20. מפני שהוא הגיע משטחה של האימפריה העות'מנית, הוא נקרא 'טורקו'. כך כונו כל אלה שהגיעו לדרום אמריקה מהמזרח התיכון הרחוק, לרבות היהודים. השם סלאח, הקשה להיגוי בספרדית הארגנטינית, הפך במרוצת השנים לשם סאלה.

2018-11-17_154618

"שיירה מהשכונה שלך למועצת העיר", כרזת בחירות של הקומוניסט ראובן סאלה בעיר סנטה פה, ארגנטינה

"והנה אני כאן, נכדו של מוחמד, ראובן סאלה, חבר הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית, מזכיר המפלגה בעיר ותושב ותיק של שכונת סנטה רוזה, שכונת העוני הגדולה שליד סנטה פה". כך הציג עצמו ראובן סאלה, אחת הדמויות הפוליטיות המוכרות בעירו, בשיחה שקיימתי עמו ועם דניאל סילבר, מורה, מראשי בית הספר המקומי "שלום עליכם", והמועמד הקומוניסטי לראשות המחוז. סיירנו בשכונתו הענייה, המונה כ-43 אלף תושבים. סניף המפלגה הקומוניסטית הגדול ניצב ממש בפתח השכונה, מול הכנסייה האוונגליסטית שבאותו יום א' קראה למאמיניה להתפלל.

הכנסייה מול סניף המפלגה? זה מזכיר לי את הסרטים האיטלקיים משנות ה-50 וה-60 בהם כומר הכפר יוצא נגד מזכיר המפלגה ולהיפך

אכן, זכורים לי היטב סרטים אלה. אבל איננו בריב עם אנשי הכנסייה. להיפך, ישנם תושבים בשכונה המתפללים בכנסייה ולאחר מכן נכנסים לסניף כדי להשתתף בפעילויות הרבות שלנו. כולם יודעים כאן שאנו, הקומוניסטים, אתאיסטים; אבל אין הדבר מפריע לאיש לשתף פעולה עמנו.

המבנה בו פועל הסניף גדול למדי. למעשה נדמה שבביתן ענק זה יכולים לשבת כ-200 איש, למה?

הסניף הוא אחד המרכזים החברתיים הוותיקים בשכונה בה מתגוררים רבבות תושבים, ומספרם גדל באופן עקבי. מובטלים, בני העמים המקוריים [אינדיאנים, א.ד.] שגורשו מאדמותיהם, אנשים שאבדו את בתיהם או שלא מסוגלים לשלם שכר דירה, מהגרים מפרגוואי ומבוליביה ואימהות חדהוריות התיישבו כאן. כולם הקימו את בתיהם במו ידיהם.

מכאן, מהסניף הזה, נאבקנו בשני העשורים האחרונים על מנת להשיג חשמל, מדרכות, בתי ספר ומים זורמים. הסניף עם התמונות של צ'ה גווארה והדגלים האדומים היה לוועד השכונה, למקום מפגש חברתי. כאן אנו מעלים הצגות ומקרינים סרטים ולמבנה עוד שימושים רבים נוספים. כך בנינו בשכונה גם סניף מפלגתי עמו נמנים יותר מ-80 חברות וחברים.

אילו שימושים רבים נוספים?

כידוע לך, ארגנטינה העשירה במשאבים נקלעה למשבר כלכלי וחברתי כתוצאה מהמדיניות הניאוליברלית של הנשיא מאוריסיו מקרי. מדי שבוע מאבדים אלפים את מקום עבודתם ברחבי המדינה. כאן, בשכונות העוני, אנו מרגישים היטב את תוצאותיה של הקטסטרופה החברתית.

לפני כמה חודשים הקמנו כאן מעון לילדים הפועל בין השעות 17:00 ל-22:00. אנו מגישים להם ארוחת ערב צנועה, מכינים איתם שיעורי בית ומקיימים פעילויות תרבותיות בעזרת סטודנטים מתנדבים מארגון הנוער הקומוניסטי באוניברסיטה המקומית. מדוע בשעות אלה? כי הוריהם המובטלים וחסרי הפרנסה נאלצים לרוב לצאת אחר הצהריים, כל יום, למרכז העיר ולאסוף את כל הנייר והקרטון מפחי האשפה כדי למכור אותם למחזור.

כעת אנו מקימים קואופרטיב, ובין היתר אנו רוצים לרכוש משאית או טנדר כדי להקל על העבודה הקשה. דרך אגב, הקמנו קואופרטיב נוסף עבור פועלי בניין לשעבר: מפעל לצינורות עבור ענף הבנייה הפועל בקרבת מקום. זו שכונה של פועלי בניין, עובדים זמניים ומועסקי חברות כוח אדם. גרות כאן גם המון עוזרות בית – כל אלה נפגעו קשות במשבר ועתה רבים עוסקים בשטיפת מכוניות, שמירה על חניונים ואף הידרדרו לפשע: בעיקר פריצות וסחר בסמים.

איך מתמודדת המפלגה עם האלימות והפשע?

זו אכן בעיה קשה מאוד. צעיר מובטל יכול "להרוויח" ביום אחד אלפי פסו באמצעות סחר בסמים, במקום לעבוד חודש שלם בבניין. חמור מכך: הכנופיות פועלות לא רק בקרב העשירים, במקומות בהם יש מה לגנוב. הן גם מתנכלות לתושבי השכונה. זאת, בדומה לסוחרי סמים.

למרות הפשע המשתולל בעיר, איש לא תקף או ניסה לפרוץ לסניף. כפי שאתה רואה אין לנו אמצעים מיוחדים כדי להגן עליו לבד משרשרת ומנעול. יחד זאת, פרצו לבית הספר וגנבו את כל המחשבים. אפילו לכנסייה פרצו.

זה אומר שגם הפושעים יודעים שאנחנו לא מלשינים של המשטרה המושחתת, אלא שמאבקנו בפשע ובסמים בא ממקום אחר, מתוך הראייה המעמדית.

איננו רוצים לראות את הצעירים מאחורי סורג ובריח או חלילה גוססים ומתבוססים בשלוליות דם. אנו חפצי חיים, והמסר שלנו ברור: הפשע והסם משרתים את הסדר החברתי הקיים, מפלגים את מעמד העובדים לרסיסים, רומסים כל תקווה לעתיד טוב יותר, לבניית חברה צודקת ובסופו של דבר משרתים היטב את המסר הניאוליברלי לפיו עובד לעובד זאב.

זה לא פשוט. עכשיו, ביום ראשון בבוקר, הכל נראה שליו ורגוע, אולם בשכונה זו נרשם מספר מקרי הרצח הגדול ביותר בכל המחוז – בעיקר בגלל הסמים.

אפרים דוידי

הריאיון עומד להתפרסם בגיליון "זו הדרך" הקרוב