בשבוע שעבר הלכה לעולמה רות לוין – סופרת ומשוררת, מבקרת סרטים ומתרגמת, שפעלה עשרות שנים במפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י) ובארגונים דמוקרטיים. עולמה הרוחני-תרבותי של רות לוין היה עשיר ומגוון. היא נתנה לכך ביטוי  ביצירותיה ובכתיבתה רבת השנים.

העטיפה לספר "הישירים היו איתה" מאת רות לוין

נולדה ברומניה ב-1928 במשפחת רופאים וניצלה מציפורני הנאצים הודות לבריחת משפחתה לברית המועצות. בלימודיה שם העמיקה את אהבתה לספרות הרוסית. אחרי המלחמה שבה לרומניה והצטרפה לשומר הצעיר. ב-1947 עצרו הבריטים את הספינה שבה הפליגה לארץ והועברה למעצר בקפריסין. ב-1949 הגיעה לישראל והצטרפה לקיבוץ זיקים.

בפילוג שהיה במפ"ם ב-1952, גורשה מהקיבוץ, כמו אחרים שהיו פעילים בקבוצה שהנהיג סנה, ועברה לתל אביב. הצטרפה למפלגה הקומוניסטית הישראלית, שם הכירה את המשורר-הפועל עמוס לוין ויחד עמו הקימה משפחה.

פרסמה רשימות בענייני ספרות, תרגומים וסיפורים פרי עטה במדור הספרות והתרבות של יומון המפלגה "קול העם", ובהמשך הייתה חברת מערכת העיתון וערכה את המדור.

לאחר הפילוג במפלגה, תרמה למדור התרבות של שבועוננו "זו הדרך" רשימות בנושאים שונים וביקורות סרטים. במסגרת פעילותה כחברת מזכירות תנועת הידידות עם ברית המועצות, ערכה והוציאה לאור את ביטאון התנועה "כן ידידות". פעלה בתנד"י והשתתפה בוועידות נעמת במסגרת סיעת חד"ש.

ספריה הראשונים – הרומן "הרפתקותיו של מצפון" וקובץ המחזות "באיקסניה היפה" ו"סימטה יורדת אל הים", אותם כתבה במשותף עם בן זוגה עמוס לוין, ראו אור ב-1963. בהמשך פרסמה עוד ארבעה קבצים של נובלות, סיפורים ושירים, בהם התמודדה עם נושאים אקטואליים ועם התפניות במהלך חייה. ב-1987 יצא לאור ספרה העיוני "הישרים היו איתה", שעסק במלחמת האזרחים בספרד (1939-1936).

ת"ג

הרשימה מתפרסמת בגיליון השבוע של "זו הדרך"