פסגת ההסתגלות: אף שלא היסס להכשיר רבות מהעוולות סומן בג"ץ כמטרת הימין הישראלי

נגמרו בנראה הימים שיכול היה להתקיים בישראל מין ימין ממלכתי. לא עוד. כחלון מצייר קווים אדומים דמיוניים, אלא שאפילו יד ימינו, יואב גלנט, פזל ימינה והצביע בעד חוק עוקף בג"ץ בוועדת השרים. שר האוצר (חסיד ארץ ישראל השלמה, לא לשכוח) מנסה למלא תפקיד כמעט בלתי-אפשרי במציאות הפוליטית העכשווית, ולשחק את איש "הליכוד של פעם" או את איש "הימין השפוי". אך הימין של סמוטריץ' ושקד אינו מסתפק בימין נוסח בגין וחותר לפשיזם לא מרומז ולא מתנחמד.

בית המשפט העליון מסמן מכשול עבור הימין החדש המבקש להכפיף את שאריות המרחב הדמוקרטי לאדנות ולעליונות גזעית בוטות, ואת מעט שלטון החוק – לשלטון משיחי ומושחת. בית המשפט העליון חי בשלום עם משטר כיבוש על עם אחר ועם הפצצת אוכלוסייה אזרחית בעזה, אך לא עם סיפוח ואי-הענקת אזרחות הגוזרים משטר אפרטהייד רשמי וגלוי. ביהמ"ש העליון, למרות קהות שיניו, הוא אחד המכשולים האחרונים המונחים בפני החותרים לכונן בישראל עריצות רוב מוחלטת ולחסל את מה שנותר מזכויות האדם והאזרח וזכויות המיעוטים.

עלינו להתגייס להגנה על הרשות השופטת. בג"ץ, על אף מגבלותיו, הוא גורם מרכזי בניסיון לבלום את השתוללות הימין. ואולם, אסור לחשוב לרגע שההגנה על בג"ץ לבדה מספיקה. בג"ץ הוא אבן בניין חשובה של הסדר המשפטי-פוליטי בישראל כפי שהכרנו אותו, לטוב ולרע. שקד, ליברמן ובנט חותרים לחסל את עצם הסדר הזה, במסגרתו יכולה הממשלה להיתלות באילנות גבוהים של זכויות אדם ושל ליברליות תוך קיום מדיניות קולוניאליסטית מובהקת. בית המשפט, שהצטיין במתן לגיטימציה לדיקטטורה הצבאית הישראלית בשטחים הכבושים, אין די בו למידותיו של הימין החדש. לפיכך, אין לראות במאבק להגנה על בית המשפט העליון תחליף למאבק בכיבוש, למען שוויון מהותי ולמען דמוקרטיה אמתית בישראל; הוא רק מרכיב אחד.

יש המבקשים לראות בעקיפת בג"ץ ובגלי החקיקה האנטי-דמוקרטית פופוליזם ותו לא. ברשת נפוץ קמפיין לפיו "בג"ץ פסל מעודו רק 18 חוקים", פרי עטם של הקופירייטרים המוכשרים בשמאל הציוני. לדידם, הימין הקיצוני עסוק בזריית חול בעיני הציבור ומסמן יריב נוח כדי לכסות על כישלונותיו להנהיג מדיניות הפחדה והסתה.

אך המאמצים לחיסול בג"ץ גובים קרבנות ממשיים, לא מדומיינים. רובם אינם יהודים, וחלקם אף אינם אזרחי ישראל, אך הם כולם חיים וקיימים. עיוורון זה הוא צדה השני של הקריאה להגן על בג"ץ תוך התעלמות מחלקו של האחרון בהכשרת הכיבוש. מנגד, חשוב תמיד לזכור כי פגיעה בבג"ץ תסב נזק מידי לשכבות המוחלשות ביותר בחברה הישראלית, למבקשי המקלט ובייחוד לפלסטינים משני צדי הקו הירוק.

ונתניהו? הוא נגרר אחרי הימין הקיצוני והאלים ביותר. ייתכן שהעדיף לשמר את הסדר החוקי-משפטי הקיים, אך לא מוכן היה לוותר על המצביעים של הימין הקיצוני. נתניהו מסתגל. הוא שואף להמשיך לשלוט בכל מחיר, ולכן הוא מתמרן בין אסתר חיות לשפי פז. כחלון אמנם הכריז (7.5) כי סיעתו תצביע נגד "פסקת ההתגברות", אך כבר למדנו שהוא טיפוס מסתגל: תחילה הבטיח שיעמוד על ההסכם הקואליציוני, אך בהמשך אמר שיחרוג מהם כדי להקל על גירוש מבקשי המקלט. גם עם מיטוט בג"ץ הוא עשוי להשלים, לבטח אם ינבאו עבורו הסקרים מפלה בבחירות.

כפי שלמדנו מהרשעתה של המשוררת דארין טאטור ומההחלטה לא לחקור את ההריגה באום אל-חיראן, מדיניות ההפחדה של הימין הקיצוני משפיעה על החוקרים ואפילו על השופטים. גם אם לא יופעל חוק עוקף בג"ץ אפילו פעם אחת, וגם אם תחליט הקואליציה בסופו של דבר לדחות את הליכי החקיקה ("בשל לחצים"), בפעם הבאה שתעתור עמותת זכויות אדם לבג"ץ, צפוי שפסיקת האחרון תהא "זהירה" יותר. וזו בדיוק אחת ממטרות האיום בחקיקה פשיסטית.

יוסף לאור

הרשימה עומדת להתפרסם בגיליון "זו הדרך" הקרוב