א.
לנוכח גלי הטרור התיאוקרטי (המכונה הדתה/ שמדתה/ חרבונא) ההולכים וגוברים, אין כיום לישראלי/ת המצוי/ה ברירה אלא לשנס מותניים ולבחור בין מספר אופציות על מנת לשרוד את השנים שנותרו לקאנטרי–קלאב המכונה ישראל קו נטוי יהודה.
מה"משלוש יוצא אחד", שזימרנו אי אז בילדותנו החסודה והשלומיאלית, יש לבחור בין: עשה לך רב ואולי גם רביולי ואשרי הזוכים גם ברב–קו, רב חן, רב בריח. ואין הדברים אמורים על יוצאי הדופן שבסדום ובעמורה המקומית, על צדיקים כ"רבנים שומרי משפט" – הארגון המקיף כמאה איש משכמם ומעלה הפועלים למען זכויות אדם בשטחים.
במסגרת צו השעה המכונה "רצונך כבודך" ניתן בהחלט להבין את הצורך להשתלב ב"והיה מחנך קדוש" (פרשת כי תצא) מיסודם של השם יתברך ושלל המורשות שהותירו אחריהם בוגרי סיירת יציאת מצרים ומבקעי ים סוף שחלקם רצו לשוב לסיר הבשר אך אדוני צבאות צרח: "מאנייקים, לא למדתם שאין כפל מבצעים". ומיד לאחר מכן הופיעו על בימת ההיסטוריה לפי סדר האלף בית: כוהנים, לווים, תנאים, אמוראים, סבוראים וכאלו שהחמיצו את סרטו של היצ'קוק "פסיכו".
הביטוי השגור כיום "לעשות לביתך" מקבל משנה תוקף כאשר מדובר בעשה לך רב; כבר בגיל הרך ביותר יודע הילוד שאם יאמץ דרך זו יובטחו משרתו, הכנסתו והערצתו בידיי קהל מאמינים, ואם יתאמץ עוד קצת יגיע בהכרח לרבנות הראשית, להיכל שלמה ומשם לכלא מעשיהו האמור להפוך בעזרת השם בעתיד הנראה לעין לכלא נתניהו. ולפיכך, על הקנדידט ההולך בדרך "עשה לך רב" לקבל בחפץ לב את המאכלת שמניף מעליו המוהל ברגע כניסתו למחנה הטהור, ועם כריתת הברית, כלומר העורלה, אפשר לבקש מהמוהל את מספר הסלולארי של הרב הראשי. ואם המוהל ישר דיו יעניק זאת בחפץ לב ללא בקשת תמורה, והרי הללו כרבים אחרים מקבלים מתחת לשולחן חסדים והטבות ללא חשבוניות ושאר אביזרי מס הכנסה. עם אמונה כה יוקדת אין צורך במתן צדקה לגורם זר.
לאחר קבלת מספר הטלפון וכמה עצות אפשר להתחיל למלמל: "גוי קדוש", ו"אהבת לרעך כמוך" ו"אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו", ושאר משפטי צמרת ראויים ונכבדים ביותר, שהפכו מזמן לפלסתר בציבור הדתי על מרכיביו המכובדים ביותר.
ובשלב הבא, כאשר הרך התארך לגודל המתאים, מופנות פניו לישיבה פורחת בזכות הכספים האוטומטיים שהציבור החילוני משלם ברוב טיפשותו וכניעותו. ואודרוב לשנות אוננות לימודית תחת השגחת גדולי תורת ירושלים של מעלה ובעיקר ירושלים של מטה, ואם אפשר כמה שקרוב יותר לפי הטבעת של תלמידים שיוותרו אומללים עד סוף ימיהם בזכות הקדושים הללו.
בתום קציר שנים של טריפים אלוהיים ו"הגית בו יומם ולילה" הופכים הללו לשומרי כשרות, דיינים, שוחטים, מלמדי דרדקים ובהמשך לרבלעך בעלי סמכות דתית עם נהג צמוד, שכר בשמים וקהל קדוש הצמא לשמוע את החירטוטים המטופשים שלהם. שמץ מזה ניתן לשמוע בתחנות הרדיו העילגות שלהם והטלוויזיה כמו ערוץ ההידברות של ש"ס שרובו ככולו מי אפסיים וערוץ הקבלה המנפק בכל רגע ורגע הבלי הבלים של אידיוט מושלם המציג את עצמו כדוקטור ורב בעת ובעונה אחת.
ב.
ועכשיו למהות אמונית על אמת: אחת הדרכים להימלט מארץ עוץ המקומית היא לשקוע בהכנת מאכלים מדושני ריחות ופחמימות כרביולי, למשל. זהו מאכל איטלקי העשוי משתי שכבות של פסטה, ביניהן מילוי המתבסס או על בשר או על אלמנטים אחרים כדגים, פירות ים, חלמונים או על גבינה ותערובת גבינות.
ההוראות הקדושות להכנת הרב–רביולי: מגייסים שתי כוסות קמח על בסיס המשפט: "אם אין קמח – אין תורה", מוסיפים ארבעה חלמונים על משקל ארבעה נכנסו לפרדס, ממנו יצא רק נורמלי אחד הלוא הוא עקיבא הדגול, ולכך מצרפים שתי ביצים אקסטרה–אקסטרה כמו שהיו למשה רבנו עליו השלום שהכה בסלע מבלי להיזקק לסיוע אווירי של חברת "מקורות" ובידיעה שהשם יתברך לא יסלח לו על כי מנע ממנו קרדיט כאשר פרצו המים. ולכך יש להוסיף: רבע כוס שמן זית. כמובן שניתן היה לתגבר את השמן אך דא עקא שמתנחלים מפרשים את הכתוב כמתן היתר לרמוס ולטמא את אדמת הגדה המערבית ולפגוע אנושות במטעי זיתים, שלא עשו להם דבר גם לא שלחו ידיים לאחורי נשותיהם מדושנות הבשר. לאחר מכן כל שנותר הוא לנפות את המלח, ליצור כדור בצק ולצלות איזו בטטה בטעם הראש הגאוני של יו"ר הקואליציה, קרי הגואליציה.
וכאמור, ניתן בהחלט לאמץ רב קו שהינו כרטיס חכם המעניק הנחות בנסיעות ברכבת ובאוטובוסים. יודעי דבר יודעים לספר כי יתרונו בהיותו כרטיס רב פעמי, אך אין הם מוכנים להבטיח כי הכוונה לפעמי משיח, שאולי הוא, אינשאללה, עשוי להציל את ישראל קו נטוי יהודה מחורבן שלישי ומתוק כמו אלו שקדמו לו.
הפיליטון מאת הסופר אבשלום קווה עומד להתפרסם בגיליון "זו הדרך" הקרוב
