בלונדון פורסם באחרונה ספר חדש שנכתב על ידי ד"ר דן תמיר מאוניברסיטת בן גוריון העוסק בפשיזם היהודי בפלשתינה בעת המנדט הבריטי בין השנים 1942-1922. הפשיזם כתופעה היסטורית נקשר בעיקר במשטריהם של בניטו מוסוליני ואדולף היטלר.
איטליה וגרמניה היו שתי המדינות שבהן מפלגות פשיסטיות לא רק פעלו בזירה הפוליטית, אלא גם עלו לשלטון ושינו את המשטר. אולם כתופעה חברתית ופוליטית, הפשיזם לא היה תופעה ייחודית לאיטליה או לגרמניה, אלא חלק מן המרחב הציבורי בכל החברות המודרניות של אותה תקופה. במהלך שנות העשרים והשלושים של המאה הקודמת, תנועות פשיסטיות צצו ושגשגו בכל רחבי העולם.
בהשראת הצלחת הפשיסטים באיטליה קמו תנועות וארגונים דומים בכל רחבי העולם: מנורבגיה עד אוסטרליה, מארה"ב עד יפן. גם בהחברה היהודית בארץ שלאחר מלחמת העולם הראשונה קמה ופעלה תנועה פשיסטית.
אדולף היטלר, בעת ביקור באיטליה, וידידו הטוב בניטו מוסוליני (צילום ארכיון: הומניטה)
ספרו של תמיר עושה שימוש במודל מקובל במדעי המדינה הבוחן תופעות של "פשיזם גנרי", מהסוג שהיה נפוץ בכל העולם באותה תקופה, כדי לשרטט את דיוקנו של הזרם הפשיסטי הקטן אך הלא מבוטל שפעל בארץ בשנים הללו, סביב האגף האקטיביסטי של התנועה הרוויזיוניסטית – כעת תנועת הליכוד.
באמצעות סקירה וניתוח של דעותיהם ורעיונותיהם של מספר פעילים בולטים כאיתמר בן אב"י, אבא אחימאיר, אורי צבי גרינברג, יהושע השל ייבין, ווולפגנג פון ויזל ואברהם שטרן, משחזר הספר את קורותיו של הפשיזם העברי באותה תקופה: החל מן ההיקסמות מהרודן האיטלקי מוסוליני ואופן השתלטותו על איטליה, עבור בהקצנה במקביל לאירועים באירופה ובארץ במהלך שנות השלושים.
לדברי תמיר "הספר מראה שקיומה של תנועה פשיסטית בארץ באותה תקופה לא רק שאינו מעיד על ייחודיות ישראלית או ציונית כלשהי, אלא להיפך: הוא מהוה עדות נוספת לכך שהחברה הישראלית אינה שונה מהותית מחברות אחרות בנות תקופתה".
לעמוד הבית של הספר (באנגלית):
