פוליטיקה אחרת אפשרית: קורבין והצעירים בדרך לכבוש את השמאל בבריטניה

דייוויד קמרון, ראש הממשלה השמרני הקודם, הכניס את בריטניה למשאל עם פוחז בדבר יציאה מהאיחוד האירופי. משהפסיד ורוב של 52% מהבריטים הצביעו בעד 'ברקסיט' – התפטר. תרזה מיי נבחרה בבחירות פנימיות במפלגה להחליפו. מיי הבטיחה שלא יהיו שוב בחירות בקרוב אך לא קיימה: היא סברה שישנה הזדמנות לחזק את סמכותה במפלגה ולהגדיל את הרוב הדחוק שהיה לשמרנים בפרלמנט.

2017-06-12_205839

ג'רמי קורבין במהלך מערכת הבחירות (צילום: מורנינג סטאר)

מיי זיהתה את קריסת מפלגת הימין הפופוליסטי UKIP שאיבדה, אחרי ההחלטה לצאת מהאיחוד האירופי, את סיבת קיומה. היא קיוותה שבוחרי מפלגת הימין הקיצוני – רובם עובדים בתעשיות המתחסלות, יצביעו לשמרנים. מיי גם הניחה שקימת הזדמנות פז לנצח בבחירות נוכח הפילוג המר בלייבור בין 'בלייריסטים' ו'קורביניסטים'. התקשורת העוינת תייגה את קורבין כמי ש'אינו יכול להבחר'. בביטחון מופרז ויהיר הפעילה מיי את 'סעיף 50׳ (היציאה מהאיחוד) וקראה לבחירות בזק ב-8.6.

הימור שנכשל

ואולם הימורה של מיי לא צלח, הבחירות לא חיזקו ולא ייצבו את בריטניה. נהפוך הוא, בריטניה תחל בעוד שבוע את המו"מ הקשה על תנאי יציאתה מהאיחוד האירופי במשבר פוליטי עמוק, בראשות 'ברווזה צולעת' ומפלגה שלטת במחלוקת עמוקה. השמרנים איבדו, אחרי מסע בחירות כושל, את הרוב בפרלמנט. שלטונם נשען כעת על הסכם שברירי וסחטני עם מפלגה קטנה וריאקציונית (DUP) מצפון אירלנד.

הלייבור, לעומת זאת, זכתה בשיעור הגידול בהצבעה לה הגבוה ביותר מאז 1945(ראו תרשים). ההישג ביסס את קורבין כמנהיג הלייבור ללא עוררין. לייבור חידשה את עצמה, גייסה לשורותיה יותר מחצי מיליון חברים חדשים (כ-150 אלף הצטרפו בעקבות הבחירות) והיא כעת המפלגה בעלת מספר החברים הגדול באירופה. קורבין הצליח, באישיותו ובמצע החדש והעקרוני של המפלגה, להפיח תקווה לשינוי אמיתי, להכניס רבבות לפעילות פוליטית ולהביא להצבעה כשני מליון צעירים (בגיל פחות מ-40) שהשתתפותם בבחירות, עד כה, הייתה נמוכה. קרוב לוודאי שממשלת מיי לא תחזיק מעמד זמן רב והבריטים ייקראו לבחור שוב בקרוב.או אז תגיע שעת המבחן הגדולה של הלייבור.

הלקח של בריטניה

מהבחירות המפתיעות בבריטניה למד השמאל כי האמונה הרווחת, שכדי לקבל קולות יש תמיד לנטות ימינה ולמרכז, שגויה בהחלט. כשהמצב נמאס, דורשים האנשים בחירה

אמיתית בין אלטרנטיבות ולא בחירה פיקטיבית ( קוקהקולה או פפסיקולה).

הלייבור של קורבין אינו מפלגה 'קיצונית'. הוא לא דורש יותר ממפלגות סוציאלדמוקרטיות סקנדינביות. הוא מדבר על הפסקת הצנע, ההפרטות והקיצוצים. הוא מדבר על החזרה לרשות המדינה (הלאמה) של ענפי ייצור המחייבים שמירה על טובת הכלל. הוא מדבר על העלאת המיסוי על קבוצות ההכנסה הגבוהות והעלאת המס על ההון לעומת עבודה. הלייבור בעד עבודה מאורגנת, הגדלת השכר והגנה על הנצרכים, נגד שיסוי דורות זה בזה, דאגה לקשישים, הגדלת ההשקעה בבריאות הממלכתית ובחינוך ודיור לצעירים. כל אלה אינם בשמים!

מסע הבחירות של הלייבור גילה מחדש את חשיבות המפלגה והמתנדבים הרבים בגיוס מצביעים ובהבאתם לקלפיות. המסע הבהיר שניתן לעקוף את העיתונות העוינת באמצעות שימוש ברשתות חברתיות, להקות מוזיקה עממית והופעות בטלוויזיה. הבחירות בבריטניה נערכו על רקע גל פיגועים רצחני. ובכל זאת, הטרור לא שיחק לידי ממשלת הימין. הרוב התנגד לביטול זכויות אדם לשם מאבק בטרור כפי שדרשה תרזה מיי.

נתוני הצבעה מרכזיים

1. אמנם לשמרנים 318 חברי פרלמנט וללייבור רק 262 (בגלל שהבחירות אזוריות), אבל השמרנים קיבלו 42.5% מסך כל הבוחרים והלייבור – 40%. השמרנים איבדו 13 חברי פרלמנט והלייבור הגדילה את מספר נציגיה ביותר מ-30.

2. העלייה המשמעותית ביותר בהצבעה ללייבור היא בקרב צעירים. מעריכים שקרוב ל-63% מבני 18 עד 34 הצביעו לייבור. בגיל 54-35 היה אחוז ההצבעה שווה ללייבור ולשמרנים (43%) ובגיל 55+ השמרנים קבלו 59% והלייבור רק 23%.

ככל שההשכלה עולה כך יותר מצביעים לייבור. בקרב הסטודנטים נרשמו להצביע כ-90% והתאחדות הסטודנטים השתתפה במסע הבחירות באופן נמרץ להחזרת לימודי חינם במוסדות להשכלה גבוהה.

3. בוחרי UKIP הימנית פופוליסטית, המפלגה שבעטיה תעזוב בריטניה את האיחוד, ירדו מכ-4 מיליון (13%) לכחצי מיליון (2%) ולא זכו אפילו במושב אחד! קולות מצביעיה התפצלו: כשני שלישים לשמרנים ופחות משליש ללייבור.

4. המפלגה הלאומית הסקוטית (SNP),השלישית בגודלה בבריטניה, המתנגדת ליציאה מהאיחוד האירופי ואיימה להוציא את סקוטלנד מבריטניה, איבדה כשליש ממצביעיה – 25 נציגים, ונשארה רק עם 35. נראה כי חלומות העצמאות הסקוטיים יישארו בהקפאה לעת עתה.

אבישי ארליך

הרשימה עומדת להתפרסם בגיליון "זו הדרך" הקרוב