ראש מועצת הכפר ראס-כרכר עתר לאחרונה לבג"ץ, יחד עם שני תושבי הכפר דיר עמאר שבשטחים הכבושים והארגונים לזכויות האדם "יש דין" ו"עמק שווה", בדרישה שבית המשפט יורה למינהל האזרחי להרוס מבנים ומתקנים שנבנו באופן בלתי חוקי באתר העתיקות  נבי ענר, הממוקם על אדמות פלסטיניות פרטיות השייכות לתושבי הכפרים.

נבי ענר (צילום: עמק שווה)

האתר נבי ענר ממוקם צפונית-מערבית לרמאללה, בחלקו על אדמות השייכות לתושבי הכפרים הפלסטיניים ראס כרכר ודיר עמאר, סמוך להתנחלויות נריה, טלמון ודולב. באתר יש מערכת מעיינות, וכן מסגד ומקום תפלה, שרידי בית-בד, גתות, מערות קבורה ושרידי מבנים של התיישבות כפרית-ערבית. מערכת המעיינות שימשה בעבר להשקיית האדמות החקלאיות של תושבי הכפרים הסמוכים. המסגד שבמקום נקרא על שם הנביא עניר, ושימש את תושבי האזור כמקום עליה לרגל לתפילה וטקסים דתיים וחברתיים.

מאז תחילת שנות ה-2000, סמוך למועד הקמתו של המאחז הבלתי מורשה זית רענן, סובלים בעלי האדמות מהכפרים הסמוכים לאתר מאלימות קשה מצד אזרחים ישראלים. בין השאר תועדו תקיפת רועי צאן וחקלאים, גניבת בעלי חיים ופגיעה  בעצי זית.

כתוצאה מהאירועים האלימים, בעלי האדמות התקשו להגיע לאזור האתר. התושבים הישראלים באזור ניצלו זאת כדי להפוך את המקום לאתר נופש ותיירות. על-פי עמוד הפייסבוק "עיינות ענר – גן השלושה", המופעל כפי הנראה על ידי תושבי ההתנחלות נריה, הוחל בשיפוץ המקום בקיץ 2014 על-ידי "בני הנוער המקומיים בשיתוף המכינה בעלי ומועצת בנימין". במקום נחפרו בריכות באופן בלתי חוקי, הוצבו ספסלים, נסללו שבילים והוקמו סככות.  לאחר רצח שלושת הנערים גל-עד שער, נפתלי פרנקל ואיל יפרח ז"ל, הוחלט להקדיש את האתר לזכרם.

תושבי ההתנחלות נריה אף מתגאים בנישול הפלסטינים המקומיים מאדמותיהם. בעלון השבועי של ההתנחלות, "הנריון", נכתב באוגוסט 2016: "אנחנו שמחים לבשר לכם על סיום שלב נוסף (אנחנו מתקרבים לסוף) בשיפוץ עיינות ענר. לשמחתנו הרבה המקום מטויל ומוכר לציבור הרחב. כמו כן גם בני דודינו 'היקרים' כבר כמעט ואינם נצפים במקום".

התופעה של השתלטות על אדמות, מעיינות ומתחמי קבורה מוסלמים אינה חריגה למקרה נבי עניר. בכל רחבי הגדה המערבית ישנם עדויות למעיינות ומרחבים פתוחים שהופכים לגני נופש ופנאי. ובכך דוחקים עוד יותר את רגלי התושבים הפלסטינים מאדמותיהם ומנוכחותם במרחב.

לאחרונה, בעת ביקור של בעלי האדמות באתר, יחד עם נציגי "עמק שווה" ו"יש דין", ישראלים ששהו באזור המעיינות הזמינו את הצבא בתואנה כי יש מבקרים חשודים באתר. בכך למעשה התהפכו היוצרות לחלוטין, כאשר מסיגי הגבול משתמשים בצבא כדי לסלק את בעלי האדמות החוקיים. "הדין המקומי והדין הבינלאומי ההומניטארי מטילים את החובה על המשיבים להגן על אוצרות התרבות באזור הנתון לשליטתם. אולם אלו, לצערם של העותרים ולקלונה של המדינה, נמנעים באורח שיטתי מאכיפת הדין", נכתב בעתירה.