מחר (חמישי) יתקיים בקמפוס הר הצופים של האוניברסיטה העברית בירושלים ערב עיון לציון 100 שנה לשביתה הכללית ו"השבוע הטרגי" בארגנטינה. השביתה הכללית שהתחוללה לפני מאה הינה אירוע מכונן הן בתולדות תנועת הפועלים הארגנטינית, והן בתולדות הקהילה היהודית. השביתה, הטבח בשובתים, השביתה שבעקבותיו והפוגרום ביהודים שבסיומה יעמדו במרכז ערב העיון שייערך בשעה 16:00 בבניין רבין, חדר 3001.
פועלים נושאים ארונות חבריהם שנטבחו על ידי המשטרה, בואנוס איירס, ינואר 1919 (צילום ארכיון)
ב-7 בינואר 1919 בשעה 16:00, יצאו אלפי עובדי מפעל "ואסנה" שבבעלות בריטית, שהיה אז המפעל הגדול במדינה, להפגין בתום חודש של שביתה וצעדו למרכז בואנוס איירס. העובדים דרשו יום עבודה של 8 שעות (הם הועסקו 11 שעות ביום), מנוחה שבועית בימי ראשון, תוספות שכר וכן להשיב לעבודה את פעילי ועד העובדים שפוטרו. בקרבת המפעל, פתחו שוטרים באש על המפגינים ובני משפחותיהם. מהירי חסר-ההבחנה נהרגו ארבע עובדים ו-30 נפצעו.
עוד באותו ערב התכנסו ראשי האיגודים המקצועיים, אנרכיסטים וסוציאליסטים והכריזו על שביתה כללית. כמקובל בשביתות הכלליות בארגנטינה, אז והיום, העובדים מחו ברחובות הערים. בבואנוס איירס המשטרה שבה וטבחה בעובדים בעת שהובאו למנוחות ההרוגים ממפעל "ואסנה".
השביתה ודיכויה האכזרי ארצו כאשר המעמדות השליטים במדינה הדרום-אמריקאית חששו מ"מהפכה חברתית", בעקבות ניצחונה של מהפכת אוקטובר ברוסיה. כוחות הביטחון חימשו צעירים "מבתים טובים" כדי שישמשו עוזריהם בעת דיכוי ההפגנות, ואלה פתחו בפוגרום בשכונה היהודית בהשמיעם את הקריאה "מוות לרוסים" (הכוונה לבולשביקים) ו"מוות ליהודים" (שאז כונו "רוסים"). כתוצאה מהדיכוי נהרגו מאות עובדים ויהודים – מספרם המדויק אינו ידוע.
העיתונאי הסוציאליסטי היידי פיני ואלד נעצר באותה עת ועונה קשות באשמה לפיה "עמד בראש הסובייט העליון המחתרתי של ארגנטינה". ואלד תיעד את מעצרו בספר "קושמאר" (סיוט, ביידיש) שאף תורגם לספרדית.
