ההחלטה של ראש הממשלה נתניהו ושל שר האוצר כחלון (15.9) להגדיל את ההוצאות הצבאיות בתקציב המדינה באופן תלול מ-70 מיליארד שקל כיום ל-100 מיליארד שקל בתוך עשור, חייבת לזעזע את החברה הישראלית.

למיליטריזציה מואצת כזאת של תקציב המדינה יש משמעויות מרחיקות לכת:

ראשית, הממשלה מרכזת את מאמציה בהערכות למלחמות הבאות (עזה? סוריה? איראן?), הצפויות להיות הרסניות ורבות נפגעים;

שנית, הגדלה מואצת של התקציב הצבאי תבוא על חשבון קיצוצים מכאיבים בתקציבים לתחומים אזרחיים במשבר כמו בריאות, רווחה, חינוך ותשתיות;

שלישית, הדיבורים על הסכם הפסקת אש ארוך טווח בגבול הרצועה (המכונה "הסדרה") כמו גם ההכרזה של טראמפ בדבר "עסקת המאה" שתוביל לשלום נועדו להשיג פסק זמן למימוש ההתחמשות המתוכננת;

רביעית, להצדקת הגידול המואץ בהוצאות הצבאיות, מחריף נתניהו את הדיבורים מלבי האיבה בדבר "איומים על הביטחון" ו"מאיימים להשמידנו";

חמישית, ליבוי ההיסטריה המלחמתית גם מסייע לימין להמשיך במהלכים לצמצום המרחב הדמוקרטי, לסתימת פיות ולחקיקה לאומנית;

ששית, האצת ההתחמשות הישראלית פירושה ריסוק השאיפה הטבעית של הפלסטינים ברצועה ושל הישראלים להפסקת חילופי האש ולמניעת סבב מלחמתי נוסף.

בידיעות מהדיונים שנערכו לאחרונה בקהיר בחסות נשיא מצרים ושליט קטאר בדבר הפסקת אש ("הסדרה") אין כדי לנטוע תקווה לשלום. הרי לאחר כל אחד מסבבי המלחמות בעזה הושג הסכם רגיעה זמני, אשר לא קידם כלל את פתרון השאלה הפלסטינית ואת השגת השלום היציב ולא מנע את ההתלקחות הבאה.

מהדיונים הנוכחיים בקהיר נשקפת דווקא מגמה מסוכנת של מתן מעמד רשמי לנתק בין הרצועה לגדה. פרשנים ישראליים אחדים ביטאו זאת כאשר כתבו, כי לאחר 12 שנות שלטון חמאס בעזה, יכולה הרצועה להיחשב כמדינה.

מכאן שבעילה של הצורך בהקלת המשבר ההומניטרי המעמיק בעזה, פועלות ישראל, ארה"ב מצרים וקטאר כדי להרחיק את פתרון שתי המדינות, ישראל ופלסטין, ואף לעשותו בלתי–אפשרי.

הרי אם לרצועה יינתן מעמד של כמו–מדינה, יהיו בפועל שתי כמו–מדינות – הגדה המערבית בשלטון מוגבל של הרשות הפלסטינית והרצועה בשלטון מוגבל של חמאס.

בריאיון לערוץ מוסאווא (19.8) הזהיר מוחמד ברכה, יו"ר ועדת המעקב העליונה של האוכלוסייה הערבית, מפני הניסיון שנעשה בשיחות בקהיר לעקוף את אש"ף ולהגיע להסדרה מול חמאס בלבד, ובכך לחבל באחדות העם הפלסטיני ובסיכוי לכינונה של מדינה פלסטינית עצמאית בגדה וברצועה, לרבות ירושלים המזרחית (בנושא זה – ר' החלטות מזכירות חד"ש, ע' 8).