מדיניות החוץ של טראמפ תהיה נגזרת של החלטותיו לגבי המשך או שינוי המדיניות האמריקאית המסורתית כלפי סין ורוסיה. מהחלטות קרדינליות אלה יגזרו, כנראה, קווי המדיניות העיקריים לגבי אזורים שונים בעולם, כולל במזרח התיכון. בינתיים שוררת במערב אי בהירות לגבי המשך מדיניות אובמה, ואי הבהירות גורמת לשיתוק. בשבוע שעבר נפלה חלב לידי כוחות הממשלה הסורית, ניצחון זה משנה את מאזן הכוחות בסוריה. האופנסיבה הסורית–רוסית–איראנית הצליחה להקדים את מועד פרישתו של אובמה וכניסתו של טרמפ ומעמידה את המורדים והמדינות התומכות בהם בסוריה בפני דילמה של כניסה למו"מ מהיר עכשיו לגבי הפסקת אש כללית, או המשך המלחמה. לעומת הצלחת הממשלה ובעלי בריתה בסוריה (שליבתה היא המעורבות הרוסית), בולט כישלון האופנסיבה שמנהלת ממשלת עיראק, בניהול אמריקאי, נגד כוחות דאע"ש במוסול. המתקפה על מוסול תקועה, סופגת אבידות כבדות, דמורליזציה והתפרקות בקרב הכוחות השונים.

מרכזיותן של סוריה ועיראק באזורנו מסבכת מאוד את המלחמה: בסוריה נלחמות עדות; נלחמים זה בזה זרמים לאומיים ערביים חילוניים, זרמים לאומיים דתיים וזרמים איסלמיסטיים. בסוריה נלחמות מדינות האזור זו בזו בגלל ניגודי אינטרסים ולשם השגת הגמוניה אזורית. נלחמות גם מדינות מחוץ לאזור על השליטה בסוריה ובמשאביה, ונלחמות מעצמות זו בזו בתגובה ל–מהלכים של מעצמות יריבות בזירות אחרות. יתר על כן, את המלחמה נגד המשטר בסוריה מנהלות הרבה מאד מיליציות, מקצתן סוריות, רובן זרות, הנלחמות מקצתן ממניע אידיאולוגי ורובן – כשכירות חרב של כוחות מדינתיים.

בחודשים האחרונים מתרחש במצרים ובטורקיה שינוי מעניין ביחס כלפי הסכסוך בסוריה. בין מצרים ואיראן התקיימה עוינות עוד מתקופת המהפכה האיראנית בגלל האוריינטציה האמריקאית של מצרים. כזכור, השאה האיראני מצא מקלט מדיני במצרים. איראן גם התנגדה לשלום המצרי–ישראלי. ב-2012 תמכו האיראנים בנשיא לשעבר מוחמד מורסי ובאחים המוסלמים אך אלה היו קרובים יותר לעמדה הסעודית בסוריה. משטרו של סיסי (2013) קיבל תמיכה מסיבית מסעודיה, שסיפקה לה את צרכיה בדלק והבטיחה להשקיע עשרות מיליארדים בכלכלה המצרית. בתמורה לעזרה הכלכלית, ציפתה סעודיה שמצרים תתייצב לצידה במאבקה נגד איראן במפרץ, בתימן ובסוריה ואף תשלח את צבאה להילחם בשבילה בתימן. באפריל השנה הבטיחה מצרים להעביר לריבונות סעודית את האיים סנפיר וטירן בים סוף. הציבור המצרי מתנגד להעברה והתנהלו הפגנות ומשפטים לגבי העברת טריטוריה מצרית, בנימוק שזו נוגדת את החוקה.

בספטמבר התקיימו דיונים בין שרי החוץ המצרי והאיראני בשולי עצרת האו"ם, ומצרים ביטאה את הבדלי הדעות שלה עם סעודיה והבהיר שאינה דורשת את סילוקו של אסד כתנאי להפסקת אש. באוקטובר השנה, בעקבות הצבעתה של מצרים במועצת הביטחון בעד ההצעה הרוסית להפסקת אש מידית בסוריה, נקלעו יחסי מצרים–סוריה למשבר. סעודיה הפסיקה מיד את אספקת הנפט למצרים, ומצרים נאלצה לקנות נפט מאיראן ומאזרבייג'אן. בנובמבר פורסם בעיתונות על מגעים בין משטר אסד למצרים ועל נוכחות משלחת מצרית צבאית, כולל גנרלים וטייסים, בדמשק. בין מצרים ורוסיה נחתמו הסכמים לקנית נשק רוסי וכן הסכמים לבניית כור רוסי להפקת חשמל במצרים. בה בעת קיבלה מצרים לאחרונה גם מלווה של 12 מיליארד דולר מקרן המטבע הבינלאומית. נראה, שסיסי מנסה לחקות את המדיניות שניהל ג'מאל עבד אל נאצר ולמקם את מצרים בין הגושים כמדינה בלתי מזדהה.

טורקיה מצידה נמצאת על פרשת דרכים ביחסיה עם המערב. נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, זועם על האמריקאים בשל סירובם להסגיר את פתוחאללה גולן המואשם בניסיון ההפיכה בטורקיה ביולי השנה. הוא זועם גם על כך שארה"ב מכירה בכוחות הכורדיים בצפון סוריה ומחמשת אותם. כוחות אלה הם בעיני הטורקים ארגונים תאומים לפ.ק.ק. שארדואן מגדירו "ארגון טרור" ולוחם בו. בטורקיה כעס רב גם על אירופה בשל סירובה לאפשר כניסת טורקים לאירופה ללא ויזה, שלפי ארדואן הייתה תנאי לקליטת פליטים מסוריה בטורקיה ולעצירתם מלעבור לאירופה. ארדואן גם מתנגד לביקורת עליו בשל דיכוי זכויות האדם וחופש הביטוי. הכישלון של טורקיה להתקבל לאיחוד האירופי אחרי 50 שנה של עמידה בפתח, מוצג גם הוא כעלבון לאומי.

ארדואן מחפש דרך לגוש המכס האירו–אסייני שמקימות רוסיה וסין לאחרונה (EAEU), וזאת לאחר תגובה פזיזה של יירוט מטוס רוסי, שגררה סנקציות כלכליות קשות שפגעו קשה בתיירות אל טורקיה. מפלגתAKP של ארדואן תיקנה בחודשים האחרונים את יחסיה עם רוסיה. טורקיה גם חוששת שהתפרקות סוריה תביא להקמת אזור כורדי אוטונומי, או אפילו מדינה לאורך כל גבולה הארוך (910 ק"מ) עם סוריה ולרצף בין אזור כורדי בעיראק, בסוריה ובדרום טורקיה. לכן גם טורקיה מדברת עכשיו על הפסקת אש בלי סילוקו של אסאד ומשתפת פעולה יותר ויותר ככוח משפיע על המיליציות האיסלמיסטיות בסוריה. איראן וטורקיה משתפות פעולה גם ביוזמה הרוסית להפסקת אש בסוריה, שקראה לדיונים בין הצדדים באסטנה, בירת קזחסטאן, בחודש הבא.

בסיכום, הציר סעודיה–המפרציות, התומך העיקרי בכוחות הסלפיסטיים בסוריה, נחלש. לארה"ב, בשלהי שלטון אובמה אין מדיניות קוהרנטית במזרח התיכון. ישראל נשארת בת ברית של הסעודים, אך חופש הפעולה שלה מצטמצם והיא מודאגת. רוסיה מובילה כעת את הדינמיקה בסוריה. אם ישתפו הרוסים והאמריקאים פעולה, המלחמה בסוריה יכולה להיפסק במהרה. כולם מחכים לגודו. לטראמפ.

אבישי ארליך