החודש עלו לאינטרנט אתר ודף פייסבוק בשם "חמושים – מחיר התעשייה הצבאית בישראל". פרויקט זה מרכז עובדות ונתונים מספריים בדבר תעשיית הנשק הישראלית. בין היתר, ניתן למצוא באתר "חמושים" התבטאויות מטרידות של בכירים בתעשיית הנשק, אשר מסבירות כיצד מלחמות – דוגמת זו האחרונה בעזה – מסייעות להן במכירות ובהגדלת הרווחים: "אחרי כל מבצע מהסוג שמתקיים עכשיו בעזה, אנחנו רואים גידול במספר הלקוחות מחו"ל", מצוטט אלי גולד, מנכ"ל חברת "מפרו", המייצרת כוונות לרובי צלפים ואמצעים לראיית לילה.
"המטרה העיקרית של פרויקט 'חמושים', היא לנסות ולעורר שיח ציבורי ביקורתי לגבי התעשיות הצבאיות הישראליות, ולגבי משמעות העובדה שכלכלת ישראל, במידה רבה, מבוססת על ייצוא נשק", אומרת אלישה בסקין מרכזת הפרויקט. "אנחנו מבקשות לנסות ולהציג לציבור מידע, כדי לאפשר לשאול שאלות שבדרך כלל לא נשאלות: לאן הנשק הישראלי שמיוצא לחו"ל מגיע, ומה עושים איתו? מה טיב היחסים הצבאיים בין ארה"ב וישראל? מדוע תקציב משרד הביטחון אינו שקוף, ומה עושים עם הכסף הזה? כיצד משתמש הצבא בשטחים הכבושים כמעבדה לניסוי טכנולוגיות נשק חדשות? אלה סוגיות שנידונות בתקשורת מדי פעם, אבל חסר ניסיון לחבר בין כל הנקודות וליצור תמונה חברתית-כלכלית מלאה יותר".
המטוס ללא טייס בשם 'הרמס 900' של חברת 'אלביט' (צילום: ויקיפדיה)
לדברי בסקין, קיימות שתי מגמות ביקורתיות בשיח השמאלי בישראל – זו שעוסקת בהון ושלטון וזו שעוסקת בכיבוש – והן לא בהכרח מביאות בחשבון האחת את השנייה: "ראינו את זה בבירור בקיץ 2011. הרעיון הוא לשים את שני הדברים זה ליד זה".
קבוצת הפעילוֹת שמאחורי פרויקט "חמושים" התחילה להתארגן עוד לפני המלחמה האחרונה בעזה, אם כי זו נתנה להן דחיפה. "כל מבצע צבאי זו הזדמנות עבור התעשיות הצבאיות להכריז שיש בידיהן 'מוצרים שהפכו למבצעיים'. מדובר בכלי נשק שהיו בפיתוח, ויוצריהם חיכו שאפשר יהיה להשתמש בהם לראשונה, כמו למשל: מטוס ללא טייס בשם 'הרמס 900' של חברת 'אלביט', פצצות חודרות בונקרים, בלוני תצפית הנשארים באוויר מספר רב יותר של שעות, ועוד".
הפעילות והפעילים המפעילים את פרויקט "חמושים" שואבים השראה מהסרט התיעודי "המעבדה" של יותם פלדמן, אשר מתאר את האופן בו תעשיית הנשק הישראלית מרוויחה מהמבצעים הצבאיים התכופים. שלושה שבועות לאחר שנחתם הסכם הפסקת האש, התקיימה בישראל תערוכה של כלי נשק מתוצרת התעשיות המקומיות, וקציני צבא בכירים מרחבי העולם הגיעו כדי לבחון אותם. פעילי הקבוצה המתינו מחוץ לאולם, ונשאו כרזות מחאה עם תמונות של ההרס בעזה.
"החברות שמפתחות את כלי הנשק האלה עושות הון תועפות ממלחמות, אשר עולות לאזרחים כסף רב. במשרד הביטחון ישנו אגף מכס מיוחד לייצוא 'ביטחוני', וכך יוצא שחלק מהמיסים שתאגידי הנשק משלמים – נספג בתקציב משרד הביטחון, ולא מגיע לקופת המדינה", מסבירה בסקין. לדבריה, על ממשלת ישראל לאשרר את האמנה הבינלאומית לפיקוח על סחר בנשק. במקביל, בכוונת הפעילים ליידע מדינות הרוכשות נשק מישראל, כי הן שותפות-שבשתיקה להמשך הכיבוש.
לאתר האינטרנט של "חמושים":
אופי המשק הקפיטליסטי מחייב נשק
פעילי "חמושים – מחיר התעשייה הצבאית בישראל" שואלים את השאלות הנכונות. אין זה סוד שישראל הפכה ליצרנית וליצואנית נשק הגדולה בעולם, יחסית לגודל אוכלוסייתה. עובדים רבים מועסקים בתעשייה הקרויה "ביטחונית". הנשק הישראלי גובה קורבנות רבים בנפש,, במזרח-התיכון ובכל העולם, ואילו הרווחים – תופחים וגדלים.
רבים הביעו פליאה על כך שדווקא בעת משבר קפיטליסטי חמור במערב – המתבטא במיתון באירופה המערבית ובמשק שאינו ממריא בארה"ב – דווקא ההוצאות הצבאיות גדלות. אפילו ביוון, בה קוצצו באכזריות כל התקציבים האזרחיים, תקציב הצבא גדל בהתמדה.
פרידריך אנגלס, בספרו "אנטי–דיהרינג", קשר בין התפתחות הקפיטליזם לבין שינויים בצבאות השונים, לרבות הופעתם של חילות "תעשייתיים של ממש", דוגמת חיל החימוש או חיל ההנדסה.
ולדימיר לנין הגדיר, כבר בתחילת המאה ה-20, את המיליטריזציה הגוברת כאחד מסימני ההיכר של השלב האימפריאליסטי של הקפיטליזם. "המיליטריזם בן זמננו הוא תולדה של התפתחות הקפיטליזם. המדינה הקפיטליסטית זקוקה לצבא חזק כדי לכבוש שווקים… וכאמצעי בידי המעמדות השליטים כדי לדכא כל ניסיון לתנועה מהפכנית פרולטרית. כך הפכה המיליטריזציה לחלק מהותי מהמדינה הקפיטליסטית, הן לצרכי חוץ והן לצרכי פנים", כתב לנין בחוברת שפורסמה ב-1908, אשר דנה בתפקידם של המהפכנים במערכה נגד המיליטריזם.
ומה לגבי ישראל? "המקרה של ישראל הוא דוגמא למצב שבו מלחמה וסכסוך מביאים בעקבותיהם יצירה, שינוי, טרנספורמציה והרס של תצורות חברתיות… ישראל היא מקרה של חברת מלחמה מתמדת, המעוצבת על ידי מציאות זו", כתב הסוציולוג, פרופ' אבישי ארליך, בחיבורו "חברה במלחמה: הסכסוך הלאומי והמבנה החברתי" (1993).
המאמר עומד להתפרסם בגיליון השבוע של "זו הדרך"
