בתשעה חלקים (וב-28 פרקים) פורש העיתונאי נדב איל בספרו החדש "המרד נגד הגלובליזציה" היבטים שונים של השלכות "מהפכת" הגלובליזציה. זאת תוך שיבוץ של חוויות אישיות מתקופות לימודיו ועבודתו העיתונאית כעורך חדשות חוץ בערוץ 10 וכפרשן פוליטי ב"ידיעות אחרונות" וב"מעריב".
העיתונאי נדב איל (צילום מסך: ערוץ 10)
איל סוקר את האירועים הפוליטיים העיקריים בארה"ב במערכות הבחירות האחרונות, ומתמקד בתופעת ה"טראמפיזם" בצד שינויים פוליטיים וחברתיים במדינות אירופיות. את סיפוריו האישיים מקפיד איל לעטוף במארג של נסיבות היסטוריות, כלכליות וחברתיות.
הספר נע על כמה צירים מרכזיים ומנסה לענות על שאלות רבות: מהי הגלובליזציה ומה צדיה האפלים? מדוע במערב עולה כוחם של פונדמנטליסטים (נוצרים ומוסלמים)? כיצד משפיע תהליך הגלובליזציה על יהודים בעולם? מדוע למרות השיפור היחסי ברמת החיים (בעיקר בחצי הכדור הצפוני), ניכרת ירידה בילודה? מה גורם להיווצרות משבר הפליטים החמור ביותר מאז מלחמת העולם השנייה? מה העלה את דונלד טראמפ ואִפשר את נצחונו, במקביל להתחזקותה של המפלגה הדמוקרטית בסנאט? כיצד "התגברה" ישראל על תופעת הגלובליזציה ולא התקיימה בה מהפכה רבתי?
ככל תופעה חברתית או כלכלית, יש הגדרות רבות למושג "גלובליזציה". הגדרה פשטנית אחת תהא כי גלובליזציה היא התחזקות דרמטית של קשרי גומלין בינלאומיים. פרופ' דיוויד הלר מבית הספר לכלכלה של לונדון (LSE) מגדיר גלובליזציה כ"הרחבה, האצה והעמקה של קשרי גומלין ויחסים חברתיים בין מדינות, תרבויות ואינדיבידואלים".
גלובליזציה היא תהליך אגרסיבי חובק עולם. אין מפלט ממנה. המדינה היחידה שחרגה כמעט לחלוטין מתופעה זו היא קוריאה הצפונית. מבקריה העיקריים של הגלובליזציה טוענים שמדובר בתופעה "כוזבת". כלומר, שמטרתה העיקרית – לשמר את מנגנוני הדיכוי היסודיים של האלפיון העליון או של מעצמת העל. הם מכנים תופעה זו כ"אמריקניזציה", או כהשתעבדות לתרבות צריכה ולאושר מדומה. כך מודרות אוכלוסיות רבות ועניות מהטוב המשותף.
בפתח הדבר, תחת הכותרת "המפץ", מנתח איל את הסיבות שלטענתו עומדות מאחורי ההפתעה הפוליטית הגדולה ביותר בהיסטוריה המודרנית של ארה"ב (עליית טראמפ). לדידו, מדובר בתוצר של "המרד נגד הגלובליזציה": התנערות מהשיטה הכלכלית וגם מהשפעותיה התרבותיות
האוניברסליות. ראשית התנגדות זו בתנועות דיכוטומיות: מחד גיסא השמאל הרדיקלי ומאידך גיסא – הקנאים הדתיים.
האכזבה העיקרית נובעת מאי–קיום הבטחות של שגשוג לכולם ("מכונית לכל פועל"). מאחר שמרבית העושר בעולם מרוכזת אצל אחוזונים עליונים בודדים, הרי במקום עולם "שטוח" נוצרה פירמידה שבסיסה רחב ביותר (שכבות העוני), ואילו שכבות הביניים נמוגות.
המונח "פונדמנטליזם" נוטה להיקשר לאסלאם. ואולם, את הגישה הזאת אימצו במאה ה-20 דווקא קבוצות פרוטסטנטיות ופרסביטריאניות בארה"ב. הן יצרו אסופה של עקרונות שהאדוקים "האמתיים" צריכים לקבל ולהשתעבד להם. זה הבסיס הדתי המשרת קבוצות נאו–נאציות, מפלגות לאומניות ותנועות דוגמת ה–KKK.
פרק אחר בספר מכונה "המשבר לדורות". שם מתמודד איל עם ההתכווצות הדמוגרפית העולמית. הוא מכנה תופעה זו "הגלובליזציה של הילודה", ומדגים כיצד התחוללה צניחה בילודה במדינות בהן חיים 80% מהאוכלוסייה, לרבות סין, הודו ויפן.
הניסיונות להבין את מקורות הירידה הדרסטית בילודה חשובים, שכן בעידן זה קיימת עלייה ברמת החיים, בהכנסה ובבריאות. נתונים אלה אמורים היו להביא דווקא להרחבת המשפחות ולהעמדת יותר צאצאים. ממצאים מחקריים מצביעים על העצמת האישה כגורם משמעותי לירידה בילודה. יותר השכלה, הכנסה רבה יותר ובחירת נשים בחיי קריירה הם כמה מהגורמים שבישרו את האטת הילודה.
במובן זה ישראל יוצאת דופן. שיעור הפריון לאישה ישראלית עומד על יותר משלושה ילדים. קיים מתאם בין רמת הדתיות למספר הילדים, ועם זאת גורמים נוספים נכנסים לתמונה: תחושת האובדן בשואה, המלחמות הרבות, גלי הגירה וכן מדיניות רווחה (אם כי זו סובלת מכרסום תמידי).
ספר זה הוא במידה רבה, אם כן, תיאור אפוקליפטי של המציאות החברתית. אך בסופו מרכך איל את התיאורים הקשים והמרתיעים למדי, ומציין כמה דרכים לדידו ל"תיקון" עוולות הגלובליזציה: הכנסת שינויים בגופים הפוליטיים הבינלאומיים; הגדלת ההשקעה במוסדות הבינלאומיים; שינוי כללי הסחר העולמיים; הרחבת ההשקעות במדינות המתפתחות; ופיתוח מקורות תעסוקה עולמיים.
בעזרת כתיבתו המרתקת מצליח איל לאפיין את תופעת הגלובליזציה על שלל פניה – הכעורים והמוצלחים כאחד.
דן יהב
נדב איל, המרד נגד הגלובליזציה,
הוצאת משכל 2018, 382 עמודים
