שנת 2017 היא שנת החמישים לכיבוש הגדה המערבית ועזה. במהלך השנה נקדיש ב'זו הדרך' מקום רב לדיון בכיבוש. בין היתר ניתן את ליבנו גם לבחינת המחקר, בישראל ובחו"ל, בנושא ונסקור סקירה ביקורתית מחקרים שונים. אין תאוריה אחת מקיפה וכוללת של הכיבוש, חוקרים הכותבים על הכיבוש והשלכותיו באים מדיסציפלינות רבות, מתמקדים בהיבטים שונים שלו ומשתמשים בכלים תאורטיים ומתודולוגיים שונים. הסקירה הנוכחית תעסוק במחקר של ד"ר יעל ברדה, עורכת דין בתחום זכויות האדם וסוציולוגית, המוקדש לבירוקרטיה של הכיבוש.
המחקר של ברדה מתמקד בכיבוש מבחינתו הניהולית: שליטה בשטח והניהול והפיקוח של תנועת הפלסטינים בו; פתיחה וסגירה של שטחים; ומשטרי סיווג, רישוי ובקרה של תנועה, כניסה ויציאה מהשטחים. ברדה מצטטת משפט שאמר לה אחד החיילים בבית משפט צבאי בשטחים: "פה זה השטחים – הכול אחרת, יש פה חוקים אחרים". הטיעון המרכזי של ברדה הוא שעקרונות המערכת המנהלית בשטחים בנויים מלכתחילה על הפרדה על בסיס היררכיה גזענית: יהודים לעומת פלסטינים, והיא שונה תכלית שוני מעקרונות השוויון בפני החוק (אזרחות), עליהם מושתתות, לפחות בעקרון, מערכות בירוקרטיות דמוקרטיות-ליברליות. ברדה משתמשת במודל הבירוקרטיה הרציונלית של מקס וובר, מאבות הסוציולוגיה המודרנית, ומפגישה אותו עם עקרונות הפעולה של המערכת המנהלית בשטחים. היא טוענת, שהמערכת בשטחים אינה טיפוס מעוות של 'בירוקרטיה ליברלית', אלא טיפוס אחר בפני עצמו: 'בירוקרטיה קולוניאלית' – שהיא מנגנון שליטה של מיעוט ברוב באפקטיביות ולאורך זמן. ברדה מציגה ומדגימה את טענותיה במחקר שדה ובספרות מחקרית קולוניאלית.
לפי ברדה, העקרונות המארגנים של ה'בירוקרטיה הקולוניאלית' הם:
– היררכיה גזענית. החוק אינו מופעל על בסיס טריטוריאלי אלא על בסיס זהות: הגזע (הלאום?) של האינדיבידואל. בטריטוריה הכבושה חייה אוכלוסייה אזרחית יהודית שעליה חלים חוקים אחרים (חוקי המובלעות) ואוכלוסייה נתינה משוללת זכויות אזרחיות. על הנתינים מופעלות חקיקה, אכיפה ואדמיניסטרציה נפרדות. היא מתארת את הכוחות השולטים במרחב: הצבא והמשטרה ואת הכוחות השולטים במעקב, באיסוף המודיעין ובתנועה במרחב: המנהל האזרחי האחראי על מסמכי הזיהוי הפלסטינים; מנהלת התיאום והקישור; הבירוקרטיה הדו-ראשית שהתפתחה אחרי אוסלו עם הקמת הרשות הפלסטינית; ומרשם האוכלוסין הפלסטיני המתואם עם הישראלי. הרשויות הללו שולטות בחיי הפלסטינים דרך הנפקת מסמכי זיהוי, הוצאת אישורי עבודה ותנועה לפי קריטריונים של סיכון בטחוני. פרקטיקות אלה יוצרות תלות מוחלטת בחסדי השלטון.
– גמישות מנהלית. ב'בירוקרטיה ליברלית', נהלים ברורים וקוהרנטיים מגבילים את שיקול דעתו של הפקיד. ב'בירוקרטיה הקולוניאלית', הפקיד הוא מושל המנפק פריווילגיות – לא זכויות. יש לו שיקול דעת רחב והחלטתו לא קוהרנטית ומתקבלת 'אד הוק'. קיימת עמימות בהגדרת התפקידים. לפונים למערכת המנהלית אין מידע בדבר הנהלים המשתנים כל הזמן. לא ברור מי מחליט? למה החליט? קיימים כפילות ובזבוז משאבים. התליית הנפקת המסמכים ב'מצבי חירום' ובסיכון ביטחוני כשיטה, מייצרת כל הזמן חריגים. ב'בירוקרטיה דמוקרטית' תוצאות הפניה אמורות להיות צפויות מראש וכמעט ודאיות. קביעת מכסות עבודה לפלסטינים בישראל היא תוצאה של ביקושי מעסיקים ושיקולי ביטחון משתנים. ברדה מתארת את מנגנוני הוויסות החלים על לשכת התעסוקה, את מנהל התשלומים ואת התעשייה של קשרים אישיים, 'מאכרים'. וכלכלה בלתי פורמלית של אישורים. ברדה טוענת שמערכת המכשולים והטרטורים אינה עיוות, היא אפקטיבית להאטת ועיכוב תנועה ולמשמוע האוכלוסייה הקולוניאלית.
– פרסונליות. ב'בירוקרטיה ליברלית', זהותו של הפקיד וזהות מבקש השרות אינן צריכות להשפיע על ההחלטה, שכן הפקיד מנפק שרותיו לפי קריטריון כללי אוניברסלי – לא אישי. ב'בירוקרטיה קולוניאלית', הזהות האישית של הפקיד מכריעה. ביזור סמכויות ונתינת שיקול דעת רחב הופכים את הידיעה מי בעל הסמכות? אל מי צריך להגיע? – לקובעת. המערכת היא פרסונלית גם כיוון שהיא מוכוונת באמצעות פרופילים וסיווגים (דקנון = דיוקן + תקנון) של הנתינים האינדיבידואלים על פי סיווגם הביטחוני. ברדה חושפת את מערכת שיתוף הפעולה בין הצבא והמשטרה ואת פעילות השב"כ כ'ריבון נעלם'.
– מצב חירום מתמיד, ייצור חריגים וחשאיות – השב"כ כאחראי לסיווגו של פלסטיני כמנוע כניסה לישראל. בהקשר זה טוענת ברדה שהולכת ונוצרת מערכת חשאית אחת הפועלת בישראל ובשטחים. אחת ממסקנותיה של ברדה היא, שלאורך הזמן זולג המודל הקולוניאלי לתוך המערכת הישראלית עד כדי טשטוש הבדלי עקרונות הניהול בישראל ומעבר לקו הירוק ושיבוש המשטר הדמוקרטי.
מחקרה של ברדה, למרות שאינו מסודר היטב, מצייר את הכיבוש כניהול אוכלוסייה, על אופני השליטה שלו באנשים דרך משטור ושליטה בחופש התנועה שלהם ובאמצעותו את סיכויי חייהם את פרנסתם, בריאותם, חינוכם, קשריהם הקהילתיים ותחושת השליטה, הביטחון והוודאות בחייהם.
אבישי ארליך
יעל ברדה: הבירוקרטיה של הכיבוש – משטר היתרי התנועה בגדה המערבית 2000-2006, הוצאת מכון ון-ליר, סדרת הקשרי עיון ובקורת, ירושלים 2012
