על העצמאות התרבותית של המיעוט הערבי בישראל והירחון 'אל-אִצלח'

הספרות הפלסטינית לפני 1948 הייתה מפותחת ביותר, בצד הספרות המצרית, הלבנונית והעיראקית. ביפו, בחיפה ובירושלים יצאו לאור עיתונים וכתבי עת, והתכנסו באופן קבוע מועדוני קריאה ואגודות סופרים. בחיפה, למשל, התקיימו ערבי שירה וסיפורת במועדון הערבי-האורתודוקסי ובמועדון המפלגה הקומוניסטית. לערבי השירה ההיסטוריים בחיפה היה אחראי חנא נקארה, עורך דין במקצועו שנמנה עם ראשי מק"י. משוררים כמו עבד אל-קרים אל-קרמה (אבו סלמא) גדלו והתחנכו במסגרות אלה.

2018-01-23_200348

סידוואי (משמאל) ושער הירחון אל-אִצלח (צילום: זו הדרך)

המאבק לתרבות עצמאית

בעקבות מלחמת 1948, האינטליגנציה הערבית, ברובה, לא נותרה בארץ. היוצרים והוגי  הדעות גורשו או נמלטו עם משפחותיהם וחיפשו מקלט במדינות הערביות. אך האינטליגנציה החיפאית שרדה ברובה ונותרה בעיר. עמה נמנו חברי המפלגה הקומוניסטית חנא אבו חנא, תאופיק טובי ואחרים.

אחרי הנכבה וקום המדינה, לא הייתה עיתונות ערבית בישראל מלבד השבועון הקומוניסטי "אל-אתיחאד". בצדו, החלו לצאת לאור ב-1951 כתב העת התרבותי והספרותי "אל-ג'דיד" וירחון הנוער הקומוניסטי "אל-ע'ד". השלושה השפיעו באופן ברור על הנוער הערבי והאוכלוסייה הערבית כולה:   אמנותית,    תרבותית    ופוליטית.    הם   קישרו   את האוכלוסייה הפלסטינית בישראל עם העבר התרבותי הפלסטיני שקדם ל-48'. אני יכול להעיד על עצמי, שגדלתי והתחנכתי תוך קריאה בעיתונים אלה. "אל-ע'ד" ו"אל-ג'דיד" חדלו להופיע באופן סדיר בסוף שנות ה-80.        כמשקל נגד לעיתונות הקומוניסטית, פרסמו גם הממסד והמפלגות הציוניות  עיתונים בערבית משלהם: ההסתדרות, מפא"י ומפ"ם הוציאו לאור את "אל-יום", "אל-ענבה" ו"אל-מרצד". גם בתחום הפעילות התרבותית והחינוכית בקרב האוכלוסייה התקיימה התמודדות מתמדת. נערכה פעילות תרבותית ענפה במועדוני המפלגה הקומוניסטית ברחבי הארץ, ובמקביל ארגנו פעילויות דומות במועדוני ההסתדרות בערים הערביות. המשוררים הנודעים מחמוד דרוויש, סמיח אל-קאסם, סאלם ג'ובראן, ראשד חוסיין ותאופיק זיאד התחנכו במסגרות של המפלגה הקומוניסטית.

 

לתקן את החברה שלנו

ב-1971 התגודדנו כמה צעירים בכפר ערערה. היו אז בערערה תומכים של מק"י והיו גם כמה חברי מפלגה, אך לא פעל ביישוב סניף מאורגן. רצינו לקדם פעילות תרבותית עצמאית בכפר. הייתי אז בן 21, וחבריי – בני 18 ו-19. החלטנו להוציא לאור עיתון, וקראנו לו "אל-אִצלח" (התיקון). שאפנו לעשות דבר מה למען החברה שלנו, ובכך לתקן אותה.

מיד עם הקמת העיתון, זומנו לחקירות בשב"כ בחדרה. שאלו אותנו, מי מממן את העיתון, כיצד יש לנו פנאי להוציא עיתון ומי עומד מאחורי המסרים הפוליטיים בו. זאת, על אף שכל הפרטים האלה היו ברורים: בהתאם לחוק אז, פנינו וקיבלנו רישיון ממשרד הפנים להוציא לאור את הירחון, ואיש לא מימן אותנו, שכן התבססנו על תרומות צנועות ועל כספנו שלנו.

לאחר מכן, בעקבות פרסום ב"אל-אתיחאד" על אודותינו, נחקרנו שנית בשב"כ: מדוע "אל-אתיחאד" כותב עליכם? נשאלנו. דווקא בעקבות החקירות מצאנו את דרכנו אל המפלגה. השב"כ פקח את עיניי לחשיבות הפעילות הפוליטית במסגרות מאורגנות, כאשר שאל אותי החוקר, מדוע שלחתי את הגיליון אל חברי הכנסת הקומוניסטים אמיל חביבי ותאופיק טובי.

בעשרות השנים שחלפו מאז ייסוד הירחון, הוא יצא לאור בעיצובים שונים. לפני 16 שנים החלטנו להקים הוצאה לאור, ובמסגרתה גם להדפיס את הירחון. משנה לשנה, גדל היקף הירחון. כיום כולל כל גיליון למעלה מ-50 עמודים.

 

להתגבר על מכשולי השפה

אחד האלמנטים החשובים ב"אל-אצלח" – הבאת הספרות העברית לקורא הערבי. זה חשוב לנו במדינה שבה יש מיעוט ערבי גדול ורוב יהודי.

המעיינים בגיליון האחרון יגלו תרגומים לשירים של נתן זך וחמוטל בר-יוסף. אנחנו מתרגמים לערבית לא רק משוררים וסופרים הנמנים רק עם השמאל הישראלי, אלא נותנים ביטוי גם לספרות ישראלית שאיננה מזוהה פוליטית.

מודרכים על ידי גישה זו, אנו נותנים קול ומקום לספרות הערבית על כל גווניה. בירחון מפרסמים את יצירותיהם לא רק חברי מפלגה, אלא סופרים ומשוררים ממגוון דעות. מטרתנו היא שהאוכלוסייה הערבית תכיר את הספרות הערבית-פלסטינית בישראל על כל פניה.

במטרה לאפשר לציבור היהודי להכיר את הספרות הערבית, מערכת הירחון דואגת לתרגם לעברית חלקים מכל גיליון.

מופיד סידוואי

הרשימה עומדת להתפרסם בגיליון "זו הדרך" הקרוב