על המאבק לשחרור סהרה המערבית: ריאיון עם עיתונאי סהרוואי

באתר האינטרנט הספרדי "רבליון" התפרסם באחרונה ריאיון עם מוחמד דיאני, פעיל ועיתונאי מחבל הסהרה המערבית ולשעבר עציר פוליטי במרוקו. דיאני מעוניין להפיץ את דבר עמו במאבק למען הגדרה עצמית, הנמשך מאז שנות ה-70 של המאה הקודמת. להלן קטעים מתוך הריאיון.

מדוע הפכת פעיל במאבק הלאומי הסהראווי?

אפשר להגיד שאני פעיל למען עמי מאז ילדותי, אבל התודעה שלי התחדדה בשש השנים בהן ביליתי בבתי הכלא המרוקאיים, ובייחוד בבית הכלא הסודי של המודיעין, הידוע בשם בסיס תמארה. הוא ממוקם כשני קילומטרים מארמונו של המלך מוחמד השישי. משך שנים הקשבתי לקולות של העצירים שעונו ונאנסו, לרבות בני נוער ונשים. אף אני נפלתי קרבן לעינויים ולאלימות קשה. הבטחתי לעצמי, שאם אצא בחיים מגיהינום זה, אספר את שראיתי וששמעתי, ואת קורות המאבק שלנו. כך הפכתי לעיתונאי.

2018-09-22_183804

קורות המאבק בסהרה המערבית אינן ידועות, גם לפעילים ותיקים המעורבים במאבקים למען שחרור לאומי וחברתי ברחבי העולם. על מה אתם נאבקים?

אזור הסהרה המערבית, חבל ארץ העשיר במחצבי טבע, היה מושבה ספרדית עד 1975. לאחר נסיגת ספרד, ניסו מרוקו ומאוריטניה להשתלט על שטחים אלה. מאוריטניה נסוגה, אך מלך מרוקו שיגר כ-300 אלף איש, ביניהם חיילים רבים, כדי להתנחל באדמותינו. בלחץ ההפגזות והמבצעים הצבאיים המרוקאיים, נסו רבבות תושבים על נפשם, הגיעו לאלג'יריה והקימו מחנות פלטים.

חזית הפוליסריו, שהוקמה ב-1973 כדי להיאבק לשחרור האדמות מהכיבוש הספרדי, המשיכה במערכה נגד מרוקו ואף הצליחה להשיב שטחים לאורכו של הגבול עם אלג'יריה. כדי למנוע את התקדמות לוחמי הגרילה של החזית, הקימו כוחות הכיבוש המרוקאיים חומה החוצה את החבל. את החומה, שאורכה כ-2,700 ק"מ, הם בנו בשנות ה-80 בסיוע לוגיסטי צרפתי, בשיתוף מומחים ישראלים ובמימון סעודי.

האו"ם הכיר בזכויות של העם הסהראווי, נכון?

לאחר 16 שנים של לוחמת גרילה, הגיעו הצדדים להבנות בחסות האו"ם, הכוללות הפסקת אש ומשאל עם בקרב תושבי האזור בשאלת ההגדרה העצמית, אולם מרוקו טענה שהתושבים אינם מעוניינים בכך. המשאל אמור היה להתקיים ב-1991, אבל מאז מרוקו מסרבת בעקשנות לקיימו.

מה פני הדברים כעת?

העם הסהראווי מפוזר בין שטחים ומדינות שונות. יש השוהים במחנות פליטים במדבר והזקוקים לסיוע בינלאומי כדי לשרוד; חלק יושבים בשטחים ששוחררו, וישנם המתגוררים בשטחים הכבושים. מצבם של האחרונים מדאיג במיוחד. המרוקאים שוללים מהם את הזכויות הבסיסיות; המעצמה הכובשת אף עוצרת את בני עמנו, ואין להם אפשרות לחיות חיים נורמליים. הם חסרי חירויות בסיסיות, ומתקשים למצוא עבודה. פרנסתם נפגעת מדי יום ביומו.

לאחר שנים של מאבק מזוין, מקדמת חזית הפוליסריו מאבק עממי רחב ודמוקרטי. מדוע מרוקו מוסיפה לכנות את אנשיה "מחבלים"?

דו"ח של האו"ם קובע כי החזית אינה עוסקת בפעולות טרור. לחזית נציגות קבועה באומות המאוחדות ושגרירים ונציגים ב-82 מדינות. החזית אף נמנית עם מייסדי האיחוד האפריקאי, והנציג המרוקאי הרשמי יושב דרך קבע בצד הנציג הסהראווי בישיבות המליאה. האם ההכרה הבינלאומית מעידה על האופי 'הטרוריסטי' במאבקנו?

יותר מארבעים שנות כיבוש לא כרסמו בכוחו של העם הסהראווי. ההיפך הוא הנכון. המאבק תרם לגיבושו סביב שתי מטרות משותפות: חירות ומימוש הזכות להגדרה עצמית. נשים וגברים משלבים ידיים במערכה זו. אין לשכוח שהפערים בין נשים לגברים בעמנו הם הנמוכים בצפון אפריקה והעולם הערבי: נשים מנהלות כ-80% ממוסדותינו.