עובדי נגב קרמיקה הפגינו בסביון מול ביתו של אחד מבעלי המפעל; ביום ג' דיון בבית הדין

עשרות מעובדי מפעל נגב קרמיקה בירוחם הגיעו אתמול (שישי) לסביון, שם הם קיימו מפגן מחאה מול ביתו של שלמה דברת, מבעלי השליטה בקרן ויולה שמחזיקה במפעל ומתכוונת לסגור אותו ולפטר את 140 עובדיו.

2017-12-02_173703

עובדי נגב קרמיקה מול ביתו של שלמה דברת בסביון, אתמול (צילום: ההסתדרות)

העובדים ערכו קבלת שבת מול ביתו של דברת, תוך הבעת דאגה על עתידם התעסוקתי. העובדים מוחים בין השאר על סירובם של ראשי ויולה והנהלת קבוצת נגב לשתף פעולה עם משקיעים פוטנציאליים שהביעו עניין במשא ומתן על רכישה אפשרית של המפעל בירוחם.

העובדים שהגיעו הבוקר מירוחם זועקים את כאבם ועורכים טקס קבלת שבת מול ביתו של דברת, תוך קיום מחאה סוערת נגד התנהלות הבעלים וההנהלה, והנזק שהם גרמו לעובדי המפעל, משפחותיהם וערי האזור.

 במקביל למחאת העובדים וסירוב הבעלים לשתף פעולה עם רוכשים פוטנציאליים, נמשך המאבק גם בזירה המשפטית. בתחילת השבוע ההסתדרות הגישה ערעור לבית הדין הארצי לעבודה על החלטת בית הדין האזורי, המורה על סגירת המפעל ופיטורי עובדיו.

בהודעת הערעור, שתידון בבית הדין הארצי ביום שלישי הקרוב ההסתדרות מצביעה על השתלשלות האירועים התמוהה מן המועד שבו נרכש המפעל בידי הנהלתו הנוכחית, ועד לסגירתו חודשים ספורים מאוחר יותר, בהפתעה וללא הידברות, כמשקפת חוסר תום לב קיצוני של הנהלת המפעל. בנוסף לכך, עובדי נגב קרמיקה, בליווי ההסתדרות ובגיבויה, הגישו לפני שבוע בקשה לבית המשפט המחוזי (מחוז מרכז), על מנת לחייב את ההנהלה הנוכחית להסיר מהמפעל כל שיעבוד או חוב, לפני העברתו לרוכשים עתידיים.

"גלובס" חשף השבוע כי התעשיין שמואל דונרשטיין, הבעלים של חברת רבבריח מתעניין ברכישת המפעל בירוחם, אלא שהנהלת הקרן מסרבת לחשוף אותו לנתונים הקשורים למפעל. הנהלת הקרן אף החרימה דיון שהתקיים השבוע בוועדות הכלכלה והעבודה והרווחה של הכנסת, בנימוק שהגעתם של נציגיה לדיון זה תחשוף אותם לאלימות פיזית ומילולית.

ביום חמישי שעבר ביקר פעיל במטה העובדים של חד"ש בתלאביב, יובל הלפרין, באוהל המחאה של עובדי נגב קרמיקה, העומד מול המפעל בירוחם. בדיווח שיתפרסם השבוע ב"זו הדרך" נאמר: "באוהל שוחחתי עם רפי ולוי, עובדי נגב קרמיקה העומדים בפני פיטורים כמו כל 140 עובדי המפעל, עם חני בריגע, פעילה החברתית בארגון 'אנו' ותושבת ירוחם המסייעת לעובדים ולמאבקם, ועם מנחם משה, שעבד במפעל 28 שנה ופוטר בשנת 2000. המפעל אינו מפסיד, הם סיפרו לי. אך הוא אינו מרוויח כפי שהבעלים, יריב לרנר וראשי קרן ויולה, ציפו. הבעלים חושבים כי ירוויחו יותר אם ייבאו מוצרי קרמיקה באמצעות רשת החנויות הקרויה אף היא נגב קרמיקה. מבחינה זו, מוצרי מפעל זה מתחרים במוצרים שהבעלים רוצים לייבא".

"שאלתי את העובדים איזו אחריות, לדעתם, יש למוסדות המדינה כלפי המפעל. חוץ מחובה בסיסית של מדינה כלפי אזרחיה. הם סיפרו, כי הממשלה דאגה למחיקת חובות בסך 470 מיליון שקל לטובת רוכשי המפעל. העובדים דרשו כי המדינה תבטל את מחיקת החוב אם ייסגר המפעל, ומחו על רצונם של הבעלים להמשיך ולהחזיק בבעלות על המותג נגב קרמיקה, שיש לו מוניטין של איכות בקרב ציבור הצרכנים, במטרה לקדם מוצרים מיובאים בלבד".

יצוין שבימים האחרונים, החריפו העובדים את המאבק. הם חסמו את היציאה של משאיות מלאות סחורה מהמפעל. נותרו טונות רבות של סחורה בתוך המפעל, והבעלים לא יוותרו על מכירת הסחורה במלואה לפני סגירתו. העובדים מפעילים לחץ על חברי כנסת ושרים שיממשו את הצהרותיהם החברתיות. בנוסף, הם מפגינים מול חנויות החברה ברחבי הארץ ובקרוב גם בסמוך לבתיהם של כל ראשי קרן ויולה.

"מה הציבור יכול לעשות על מנת לתמוך בכם?", שאל הלפרין את העובדים והם השיבו: "ראשית, להשתתף בפעילות המחאה באוהל ובמקומות אחרים. שנית, לא לרכוש שום מוצר של נגב קרמיקה – מקומי או מיובא – עד שאיום הסגירה והפיטורים ההמוניים לא יחלוף מעל ראשנו. היום זה אנחנו, מחר יכולים להיות אלה אתם, כל עובד בכל ענף שהוא".