בתחילת מאי 2019 התחייבה ישראל בפני בג”ץ, בתגובה לעתירת גישה, עדאלה ומרכז אלמיזאן שתשיב כ-65 סירות שתפסה מידי דייגים מרצועת עזה. ב-1 ביולי הוחזרה סירתו של הדייג שבמרכז העתירה, עבד אל מועטי אל–הביל. סירתו ניזוקה מירי חיל הים ומהשנים שבהן הוחזקה בישראל בלא תחזוקה, עד שאי אפשר היה להעבירה בים.

סירות בנמל עזה, 2019 (צילום: אסמאא ח’אלידי)

יומיים לאחר מכן הושבו בדרך הים 20 סירות נוספות, אך בעליהן דיווחו כי נותרו ללא מנועים והציוד שהיה על סיפונן. בהמשך השיבה ישראל, בים וביבשה, עוד 21 סירות משוטים, 24 סירות ממונעות ותשעה מנועים. בסך הכל שבו לעזה 66 סירות. זכריא בכר, יו”ר ועדת הדייגים בארגון ועדי העבודה החקלאית ברצועה, הדגיש בשיחה עם ארגון גישה כי מצב הסירות שהוחזרו רע, בייחוד אלה שהוחזרו דרך מעבר כרם שלום. להערכתו, עלות תיקון הנזקים כ-7,000 דולר לסירה.

קיימת מחלוקת לגבי מספר הסירות ולגבי הציוד שעוד מצויים ברשות ישראל. לפי הנהלת ענף הדיג במשרד החקלאות בעזה, ישראל עדיין מחזיקה ב-26 סירות, בהן שתיים גדולות. לדבריהם, ישראל הטביעה שלוש או ארבע סירות במהלך ניסיון השתלטות עליהן. לפי הודעת עדכון שמסרה המדינה לבית המשפט, נותרו בידיה רק שש סירות. באותו עדכון טענה המדינה כי בידיה רק עוד עשרה מנועים. בעדכון מודה המדינה כי לא קיימה תיעוד מסודר לגבי הציוד שהיה על הסירות. נציגי הנהלת ענף הדיג בעזה טוענים כי ישראל מחזיקה ב-40 מנועים.

על סיפון הסירות שנתפסו היה ציוד נוסף, שגם לגבי גורלו יש מחלוקת: מכשירי ג'י.פי.אס ומכשירים המשמשים את הדייגים לגילוי מצבורי דגים, שבענף הדיג טוענים כי ישראל מחזיקה עוד ב-15 כאלו. לגבי רשתות הדייגים, בתגובתה לבית המשפט השיבה ישראל כי לא הוחזרו "בשל סיכון תברואתי". לדברי גישה "תפיסת הסירות בכלל, והחזקתן בידי ישראל, במשך חודשים ושנים, נעשית בחוסר סמכות ובניגוד להוראות הדין הבינלאומי. במקביל להליך המשפטי שבו השיבה כי תחזיר סירות, היא ממשיכה לתפוס סירות. על ישראל לחדול מהפרקטיקה הענישתית, האלימה והלא חוקית שהיא מפעילה נגד דייגי עזה לאורך שנים".