עדאלה דורש להחזיר סירות דייג שהוחרמו לבעליהן ברצועת עזה

מרכז עדאלה פנה לשר הביטחון אביגדור ליברמן, לפרקליט הצבאי הראשי עו"ד דני עפרוני וליועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, בדרישה כי יורו על החזרתן של סירות דייג ותכולתן, אשר הוחרמו לאחרונה מדייגים תושבי רצועת עזה. עדאלה פנה בשם חמישה בעלי סירות אשר רכושם, בשווי של עשרות אלפי שקל, נמצא כעת בידי צה"ל. בכל האירועים שהובאו בפנייה, החיילים  ירו לעבר הסירות והדייגים או בקרבתם, דרשו מהדייגים להסיר את בגדיהם, והם נחקרו ושוחררו אחרי יממה או שתיים. ברוב המקרים החיילים אף הורו לדייגים לקפוץ למים ולשחות לעבר ספינות חיל הים.

2016-06-12_203442

דייגים פלסטינים מול חופי עזה (צילום: אתר מק"י באנגלית)

 

עו"ד נדים שחאדה ממרכז עדאלה טען בפנייתו כי מלכתחילה לא היתה כל עילה לביצוע המעצרים והחרמת הרכוש, וזאת משום שהסירות לא חרגו משטח הדיג המותר. בנוסף, צוין בפנייה כי במהלך ההחרמה, בעלי הסירות לא קיבלו כל מסמך המעיד על תפיסת הסירות או את הסיבה לכך. "כל הסירות משמשות את בעליהן לצורכי דייג שנועד לסחר מקומי כמקור פרנסה לבעלים ולעובדיהם. סירות אלו עודן מוחזקות ע"י חיל  הים, וטרם הוחזרו לבעליהן", כתב עו"ד שחאדה בפנייתו. באשר להפרת זכויותיהם של הדייגים, נכתב בפניית עדאלה כי "תקיפתן של סירות הדייג ושל דייגיהן מהווה תקיפה המכוונת כלפי מטרות אזרחיות האסורה ע"פ דיני הלחימה… לפעולת תפיסת הסירות התלווה ירי לעבר הסירות והדייגים, דבר שהעמיד את חייהם של הדייגים בסכנה ועלול היה לגרום לפגיעה בגופם. בנוסף, הדייגים נעצרו והוחזקו בתנאים קשים ומשפילים."

 

מבחינת הדין הבינלאומי, הדגיש עו"ד שחאדה כי מעשים אלה מהווים הפרה של אמנת ז'נבה ותקנות האג: סעיף 27 לאמנת ג'נבה הרביעית  מטיל חובה על הצדדים הלוחמים לתת בכל עת יחס אנושי לתושבים המוגנים ולהגן עליהם מפני מעשים של אלימות והשפלות; סעיף 39 לאותה אמנה מטיל חובה על צד לסכסוך לאפשר לתושבים המוגנים להתפרנס בכבוד;  הוראות סעיף 52 לתקנות האג אוסרות על הפקעת דברים שבעין שלא לצרכי צבא הכיבוש; וסעיף 97 לאמנת ג'נבה הרביעית מורה כי עם שחרור עצור שהוחזק בידי הכוח הלוחם, יש להחזיר לו את כל חפציו או כספיו שנלקחו ממנו בשעת מעצרו.

 

יצוין שישראל תגביל מחדש לשישה מייל ימי מהחוף את המרחק שאליו היא מתירה לדייגי עזה להפליג. מאז 3 באפריל אפשר חיל הים לדייגים להגיע עד תשעה מייל מהחוף של דרום עזה. מזה שנים שהמרחק נע בין שלושה לשישה מייל, על פי החלטות משתנות של ישראל, במה שנראה לא פעם כצעד ענישתי. כך נמסר מעמותת גישה. דייגי עזה יוצאים לים כל השנה, אך התקופה של אפריל–יוני נחשבת לחזקה בשנה. המידע שנמסר לדייגים בעזה הוא שההרחבה לתשעה מייל הסתיים ב-5 ביוני. באיחוד הדייגים מעריכים שהצטמקות המרחב המותר לדיג תפגע ביכולת הדייגים להתפרנס. כ 4,000-עובדים מתקשים להתקיים מענף הדיג בעזה, ורובם נדרש לסיוע הומניטרי כדי לשרוד. פעולות השיטור של חיל הים, שכוללות ירי תדיר לעבר הספינות, הביאו לפגיעות בגוף וברכוש, זאת בנוסף להחרמות של כלי שיט ומנועים כצעדי ענישה. כל אלה עוד החמירו את מצב הענף הוותיק.

על פי גישה, התדירות והאקראיות שבה ישראל מרשה לעצמה לקרב ולהרחיק את דייגי עזה מחופם רק מעמיקה את סימני השאלה בדבר הטיעון כי אתגרי ביטחון עומדים מאחורי ההחלטות. הרחבה קבועה של מרחב הדיג תאפשר למתפרנסים מהענף ולמי שנהנים מפירותיו, את האפשרויות המיטביות. הדבר מתבקש מכוח החוק, מתיישר עם הצהרות ראשי מערכת הביטחון שמצדדים בטיפוח הכלכלה בעזה והוא נובע מהזכויות המוקנות לכל אדם – להתפרנס בכבוד, לנוע ולשפר את חייו.