פסטיבל קולנוע סיני מתקיים השבוע בסינמטק תל אביב בשיתוף פעולה עם שגרירות סין בישראל. הסרטים מוקרנים גם בסינמטקים ירושלים וחיפה. השנה מציינות ישראל וסין 25 שנים לכינון היחסים ביניהן, ולציון המאורע הוחלט לקיים "שבוע קולנוע סיני" בסינמטקים על מנת לאפשר לקהל הישראלי לצפות במיטב התוצרת הקולנועית הסינית של ימינו וליהנות מפועלם של הבימאים והשחקנים הבולטים בסין כעת. תעשיית הקולנוע הסינית גדלה ומתעצמת משנה לשנה, ואמורה בקרוב לעבור את זו האמריקאית מבחינת כמות בתי הקולנוע ומספר הכרטיסים הנמכרים מדי שבוע.
אנדרטה לזכרו של ד"ר רוזנפלד בשנחאי (צילום: סוכנות הידיעות של סין)
הסרטים הסיניים זוכים ביותר ויותר הערכה וחשיפה ברחבי תבל. עם ההתפתחות מגיעה אף איכות קולנועית בלתי מתפשרת, המבססת את מעמדה של התעשייה הסינית כאחת החזקות בעולם הקולנוע.
אחד הסרטים המוקרנים השבוע עוסק בסיפורו המדהים של יעקב רוזנפלד שנמלט מאירופה, היגר לסין, שירת בצבא השחרור בזמן מלחמת העולם השנייה וכיהן כגנרל. בסין הוא נודע בשם "גנרל לאו". הממשלה הסינית הוקירה ומוקירה את זכרו וקראה על שמו בית חולים, רחובות בערים והקימה אנדרטאות.
הסרט שיוקרן מחר (ד', 28.6) בשעה 19:00 בסינמטק תל–אביב הוא באורך 90 דקות, דובר מנדרינית עם תרגום לעברית ולאנגלית. הסרט, בבימויו של שו זונגז'נג, הופק לפני שלוש שנים.
יעקב רוזנפלד נולד באוקראינה בשנת 1903 בעיר לבוֹב, שהייתה נתונה באותם זמנים לשליטת האימפריה האוסטרו–הונגרית. בשנת 1923 החל את לימודי הרפואה באוניברסיטה בווינה, אותם סיים חמש שנים מאוחר יותר. לאחר סיפוחה של אוסטריה לגרמניה הנאצית ב-1938, הוא נכלא במחנה הריכוז דכאו. לאחר שנה שוחרר מהמקום, והצטווה לעזוב את מולדתו ולא לשוב אליה לעולם.
ד"ר רוזנפלד בחר לשים פעמיו אל שנחאי שבסין, המקום היחיד בעולם אליו לא נדרשו אשרות. זאת, מכיוון שבאותה תקופה שנחאי הייתה תחת כיבוש יפני. באותם הימים נודעה שנחאי כמקום מקלט לאלפי יהודים שנמלטו מאימי השואה באירופה.
ביוני 1939 עלו יעקב ואחיו יושי על ספינה שעשתה דרכה אל עיר המקלט הסינית. הם נחתו בשנחאי והצטרפו ל־25 אלף היהודים שכבר הגיעו לשם .עם הגיעו התיישב רוזנפלד בפרבר הבינלאומי של העיר שנודע בשם "וינה הקטנה", ומיד פתח מרפאה משלו, שענתה לצורך של הפליטים בשירות רפואי. התגברות המלחמה וכיבוש חלקים מסין בידי הכוחות היפניים, משתפי הפעולה עם הנאצים, הותירו צלקות קשות במצפונו של רוזנפלד, שהכיר מקרוב את הנאצים ועתה ראה את מעשי הטבח של היפנים בסינים.
שום דבר בעברו הבורגני של הרופא מווינה לא היה עשוי לרמוז על הבאות. הוא יצר קשר עם פעילים יהודים קומוניסטים שבאו מאירופה ודרכם הצטרף לכוחות הצבא העממי הסיני בהנהגתו של מאו טסה–טונג.
הרופא היהודי התגייס לארמיה הרביעית של צבא השחרור שלחמה בשתי החזיתות: נגד היפנים ובמלחמת האזרחים הסינית נגד כוחות הריאקציה. הוא שימש מנתח בבית חולים שדה וטיפל באלפי כפריים שעד להגעתו לא ראו רפואה מודרנית מימיהם. הוא ניתח חיילים פצועים לאור פנס תחת אש, ובמקביל יילד תינוקות. באותה תקופה דבק בו הכינוי לואו שנג (אף ארוך בסינית), רק מפני שהסינים התקשו לבטא את שמו האמיתי. רוזנפלד סבר שהמאבק הסיני נגד הפלישה היפנית הוא חלק בלתי נפרד מהמאבק העולמי נגד הפשיזם, לכן בחר לקשור את גורלו בגורל העם הסיני.
הוא התקדם בסולם הדרגות ומונה לגנרל. כולם הכירו את דבקותו בעקרונות הקומוניזם ובעבודתו הקשה. הוא אף נחשב למקורבם של שני המנהיגים הקומוניסטים, הנשיא לעתיד ליו שאו צ'י ושר החוץ העתידי בממשלת סין מהפכנית, צ'ן ין. רוזנפלד מילא תפקיד שר הבריאות של מחוז מנצ'וריה, והיה האחראי על הרפואה הצבאית והאזרחית. הוא הקים בית חולים גדול ובתי ספר לרפואה מודרנית, וטיפל באופן אישי באלפי חיילים ואזרחים במהלך השנים הללו.
אחרי מלחמת העולם לא מיהר לחזור לאירופה לחפש את משפחתו, אלא ראה את ייעודו בצבא הסיני. הוא עשה זאת עד 1948. בהתלהבות רבה הצטרף למצעד הניצחון של מאו אל תוך בייג׳ינג הבירה ב־1 באוקטובר, והשתתף אישית בהכרזתה של הרפובליקה העממית של סין. רק לאחר ההכרזה חש רוזנפלד שהשלים את תפקידו, עזב את סין ושב לווינה, שם נודע לו כי אחיו היגר לארה"ב. בקשתו להיכנס לארה"ב סורבה בגלל היותו קומוניסט וקצין בכיר בצבא אויב. הוא היגר לישראל ומת בתל–אביב כעבור שנה.
לסרטים נוספים שיוקרנו בשבוע הקולנוע הסיני :
http://www.cinema.co.il/news/new.aspx?0r9VQ=LLI
