סקר שערכה לאחרונה העמותה רופאים לזכויות אדם (רל"א), באמצעות מכון איי–פאנל, בחן את שביעות הרצון של הציבור מרופאי המשפחה וחשף את הפער בין יהודים לערבים גם ברפואה הראשונית.

כרזה בנגב מודיעה ש"כאן תוקם מרפאה" (צילום: אקטיבסטילס)

הסקר, שנערך בקרב למעלה מ-600 משיבים שנדגמו בפריסה ארצית, מצביע על פערים משמעותיים במספר רב של מדדים, בין המגזר היהודי למגזר הערבי: זמני המתנה לתור מרגע הפניה למוקד, זמני המתנה וצפיפות במרפאות עצמן, פערים בנגישות (תחבורה ציבורית) למרפאות, ופערים מובהקים במידת הקשב, הזמן והסבלנות של הרופא.

בשנים האחרונות, הפערים בבריאות בין יהודים לערבים עומדים במוקד השיח הציבורי והאקדמי. מחקרים שונים מצביעים על פערים בין יהודים לערבים בתוחלת החיים הממוצעת, בשיעורי התחלואה, בתמותת תינוקות ועטד. עדויות שעלו מהשטח אף הצביעו על כך שאנשי רפואה, המועסקים במגזר הערבי, חסרי הכשרה רפואית מספקת.

לטיב שירותי הרפואה הראשונית ישנן השלכות עצומות על אי השוויון בבריאות בין יהודים לערבים. אי–הנגישות לרפואה יוצרת מכשולים המרתיעים אנשים מביקור אצל הרופא, חוויה שכשלעצמה בלתי נעימה גם כשהתנאים אופטימליים. על כן, אין זה פלא ששיעורי התחלואה במגזר הערבי גבוהים באופן משמעותי במחלות שניתן היה למנוע או לרפא, החל ממחלות הכרוכות בעישון וכלה בשיעורי הסכרת.

בהיעדר השקעה מספקת ברפואה ראשונית, מחלות שניתן היה לאבחן ולמנוע בשלבים מוקדמים מתגלות רק כאשר הטיפול והשיקום נעשים יקרים – עלות הנופלת על כתפי מערכת הבריאות ומשלם המיסים. כך "החיסכון" ברפואה מונעת, נבלע בעלויות הגבוהות של רפואת חירום, תקופות אשפוז ממושכות, תרופות וכל הכרוך בכך.

מצב זה מתאפשר "הודות" לשיטת הקפיטציה, הפוגעת דווקא בשכבות החלשות, הזקוקות לשירותים רבים, ובפרט בתחום הרפואה המונעת. זאת בשל התמריצים המועטים שמקבלות קופות החולים על מנת לשפר את איכות השירותים שהיא מספקת, בעוד אלו מעדיפות שלא להשקיע משאבים רבים באוכלוסיות אלו. לדברי רל"א "על משרדי הבריאות והאוצר מוטלת האחריות למצוא פתרון למצב החמור ולדואג להקצאה שוויונית של משאבים בקופות החולים, תוך חיזוק הפריפריה הגיאוגרפית והחברתית".