שתי מגמות עיקריות עולות מסקר שנערך בקרב הציבור הערבי לקראת הבחירות הקרובות לכנסת: חד"ש–תע"ל היא הרשימה הגדולה וקיים חשש לירידה במספר המצביעים. ממצאי הסקר הוצגו בכנס בנושא "הציבור הערבי בישראל והבחירות לכנסת ה-21", שנערך היום (חמישי) באוניברסיטת תל אביב. על פי ממצאי הסקר, 57% מהנסקרים העידו כי בכוונתם להצביע ביום הבחירות, 33% השיבו כי לא יצביעו, ו-10% ציינו כי הם עדיין מתלבטים אם להצביע או לא. הסקר נערך באמצעות מכון המחקר "יאפא" בהנהלת ד"ר עאס אטרש. הנתונים נאספו בתאריכים 16-12 במרץ 2019, מתוך מדגם מייצג של האוכלוסייה הערבית הבוגרת בישראל (גיל 18 ומעלה). גודל המדגם: 506 נסקרים, טעות הדגימה: 5%.

בשקלול תשובות הנסקרים ובהתבסס על ניסיון העבר, שיעור ההצבעה של האזרחים הערבים ביום הבחירות צפוי להיות 51%. מדובר בירידה ניכרת בהשוואה לשיעור ההשתתפות ביישובים הערבים בבחירות הקודמות שנערכו ב-2015, שעמדו בסימן הקמת הרשימה המשותפת – 63.5%. הסקר חוזה כי שיעור ההצבעה הערבית בבחירות הקרובות יחזור לרמה הממוצעת שאפיינה את מערכות הבחירות בעשור שקדם להקמת הרשימה המשותפת – 55.4% – ואולי נמוך מזה. יחד עם זאת, עורכי הסקר מסרו ש"יש לקחת בחשבון שהנתונים נאספו כארבעה שבועות לפני יום הבחירות. ניסיון העבר מלמד כי שיעור ההצבעה בפועל עשוי להיות יותר גבוה. ככל שמתקרב יום הבחירות, המפלגות צפויות להגביר את מאמציהן לגייס את הציבור הערבי להצביע.

מדוע לא להצביע? בקרב אלה שאינם מתכוונים להצביע, הסיבה הרווחת היא פשוטה: "אין לי עניין בפוליטיקה" – 50%. אחרים (19%) מעידים כי אין שום רשימה פוליטית המייצגת אותם. רק 12.4% תולים את כוונתם שלא להשתתף בהתפרקות הרשימה המשותפת. 10% מהנסקרים צפויים להחרים את הבחירות משיקולים אידאולוגיים.

על רקע המשברים שחוותה הרשימה המשותפת בשנה החולפת בין ארבעת מרכיביה, שהביאו לבסוף לפירוקה ולהקמת שתי שותפויות פוליטיות קטנות יותר – חד"ש–תע"ל ורע"מ–בל"ד – נתבקשו הנסקרים לחוות דעתם על תפקוד חברי הכנסת מהרשימה המשותפת בכנסת היוצאת. מתברר כי בסך הכול הציבור איננו שופט לחומרה את תפקוד הח"כים הערבים: 57% העריכו את תפקודם לטובה ואילו 42% העריכו אותו לרעה – מהם 24% הגדירו אותו "רע מאד".

עם זאת, הציבור רואה בהתפרקות הרשימה המשותפת סימן שלילי לפיצול, חוסר תיאום וחוסר אפקטיביות, ולאו דווקא סימן חיובי לפלורליזם פוליטי. כמעט 60% מהנסקרים מסכימים עם טענה ולפיה ההשפעה הפוליטית של הסיעות הערביות בכנסת הבאה תקטן בגלל שלא יהיה ביניהן תיאום. רק 32% מסכימים עם טענה נגדית, שהפיצול לשתי רשימות עצמאיות דווקא יאפשר לסיעות הערביות יותר חופש פעולה בתוך הכנסת הבאה. בצד זאת 64% סבורים שההשפעה הפוליטית של הסיעות הערביות לא תשתנה, כי ממילא לא הייתה השפעה כזו. 61% סבורים שבין אם תהיה השפעה פוליטית או לא, העיקר שארבעת מרכיבי הרשימה המשותפת ימשיכו להיות מיוצגים גם בכנסת הבאה. כמעט 64% מסכימים עם הטענה שהכנסת היא זירה פוליטית רלבנטית עבור האזרחים הערבים, ו-13% נוספים מאמינים כי גם אם היא איננה בהכרח כזו, לא כדאי לוותר עליה. מנגד, שיעור לא מבוטל – 20% – סבורים כי הכנסת כבר איננה זירת מאבק רלבנטית ולכן אפשר לוותר עליה.

שתי השותפויות הפוליטיות הקטנות שהוקמו בין ארבע המפלגות שהרכיבו בעבר את הרשימה המשותפת צפויות לזכות במשותף ב-63% מקולות הבוחרים הערבים: חד"ש–תע"ל –40%, ורע"מ–בל"ד – 23%. מדובר בירידה ניכרת בהשוואה לשיעור ההצבעה ביישובים הערבים למען הרשימה המשותפת בבחירות הקודמות – 82%. על פי נתוני הסקר, המנבאים כי שיעור ההצבעה הערבית ביום הבחירות יהיה 51% ובהנחה ששיעור ההצבעה במישור הכלל ארצי ביום הבחירות יהיה 70%, שתי הרשימות הללו יעברו את אחוז החסימה: חד"ש–תע"ל צפויה לזכות ב-7-6 מנדטים, ואילו רע"מ–בל"ד צפויה לזכות ב-4 עד 5 מנדטים. ניתן להעריך כי כוחן המשותף של שתי הרשימות בכנסת הבאה יהיה 12-11 מנדטים.

מרצ עתידה להפוך למפלגה הציונית שזוכה לתמיכה הרחבה ביותר ברחוב הערבי – 10%. ניתן להניח כי אחת הסיבות לכך היא הצבתם של שני מועמדים (ערבי–מוסלמי ודרוזי) במקומות הרביעי והחמישי ברשימה, שנחשבים ריאליים. בצד זאת, הפתעת הבחירות היא מפלגת "כחול–לבן" שזוכה לתמיכת 9.6% מהנסקרים – בעיקר בקרב הדרוזים, 57%. מפלגות ציוניות אחרות שזוכות לתמיכה קטנה בציבור הערבי הן העבודה (3%) והליכוד (2%).

כל הנסקרים (לרבות אלה שציינו כי אינם מתכוונים להצביע) נשאלו מהם הנושאים החשובים ביותר שבהם צריכים להתמקד חברי הכנסת הערבים בכנסת הבאה. מן התשובות עולה כי על סדר היום של הציבור הערבי עומדת שלוש סוגיות בוערות ביותר: מיגור תופעת האלימות והפשיעה בחברה הערבית (27%), מאמץ להסדיר בחוק מבנים שמוגדרים "לא–חוקיים" ביישובים הערביים (22%), ומאבק לביטול או לשינוי חוק הלאום הגזעני (20%). סוגיה חשובה לא פחות שעומדת על סדר היום של הציבור הערבי היא שיפור היחסים בין אזרחים ערבים ליהודים במדינה (16%).