לאחרונה פרסם ד"ר טל אלמליח את ספרו "אנשי האתמול – הקיבוץ הארצי–השומר הצעיר ומפ"ם, 1977-1956". הספר ראה אור בהוצאה משותפת של אוניברסיטת בן גוריון והאוניברסיטה הפתוחה.

בהיעדר ספר מקיף החוקר את תולדות מפלגת הפועלים המאוחדת (מפ"ם), שהוקמה ב-1948 וחדלה להתקיים עם הקמת מרצ ב-1992, יכול ספרו של אלמליח להיחשב פורץ דרך. זאת למרות שאינו עוסק בכל תולדות המפלגה שהמוטו של עיתונה, "על המשמר", היה "לציונות, לסוציאליזם ולאחוות עמים", אלא בפרק היסטורי מסוים.

הספר מתבסס על עבודת הדוקטורט של המחבר. בדומה למקרים אחרים, הדבר ניכר בעת הקריאה, כשזו הופכת מסורבלת בגלל החזרה על פרטים ואירועים בעלי משקל פעוט. אך למרות הקושי בקריאה שוטפת, אפשר להסיק מהספר כמה מסקנות. המרכזית שבהן: מפ"ם וראשיה דגלו בלוליינות פוליטית ואידיאולוגית שסופה התפרקות והצטרפות ל"גוש ציוני–ליברלי מתקדם" ששמו מרצ.

טענתו המרכזית של המחבר היא, כי "בין ההתפתחות הכלכלית–חברתית ובין המשבר הפוליטי והאידיאולוגי של הקיבוץ הארצי ומפ"ם התקיימו יחסי גומלין דיאלקטיים, ואלה מאפשרים להסביר הן את ההתעצמות והן את התפוררות, שהיו שלובות זו בזו" (עמ' 18) .

במילותיי, מפ"ם (במקרה הטוב) דיברה בשני קולות: בתמיכה במרקסיזם–לניניזם וגם בציונות; באופוזיציה למפא"י ולמפלגת העבודה אך גם בישיבה ממושכת בממשלותיה ואף בהצטרפות לצידה במשך שנים במסגרת המערך; כמפלגת "פועלים" שבה האינטרסים של השכירים נדחקים הצידה לטובת התנועה הקיבוצית; נופפה באחוות עמים יחד עם השתלטות על קרקעות של ערבים; התנגדות לכיבוש יחד עם תמיכה במלחמות כיבוש ובבניית התנחלויות בגולן; ועוד.

ניתוחו של אלמליח חף מכל גישה מעמדית–עקבית. עבורו, המאבקים החריפים בתוך מפ"ם והקיבוץ הארצי היו רק מאבקים בין–דוריים שהסתכמו ביחסי הכוח בין המנגנון העירוני לבין הממסד הקיבוצי. אך פה ושם, בסבך הסתירות, מבצבצות כמה אמירות מעניינות של אלמליח.

בכותבו על ההתפתחות והעלאת רמת החיים בקיבוצי השומר הצעיר לאחר 1948, ציין כי "התווספות קרקע לשטחי הקיבוצים לאחר מלחמת העצמאות תרמה להגדלת יכולת הייצור החקלאי" (עמ' 24). אלמליח לא מגלה לקוראיו מאיפה בדיוק "התווספה הקרקע" (רמז דק: קרקעות הערבים בעקבות הנכבה) וגם לא כמה קרקע "התווספה" לקיבוצים שבחלקם הוקמו על חורבות כפרים פלסטיניים.

בשאלות המעמדיות, מציין המחבר, "מאבקה של מפ"ם היה מוגבל בשל האינטרסים של הקיבוצים, שנזקקו לסיוע רב מהממשלה. המתח שנוצר שיקף את הסתירה הפנימית במפ"ם בין היותה מפלגת קיבוץ לבין שאיפתה להיות מפלגת פועלים. כאשר האינטרסים הסותרים הללו באו לידי התנגשות, בחרה המפלגה שלא ללכת עד הסוף במאבקיה לטובת הפועלים משום שחששה לעזוב את הממשלה. עם זאת, כפיצוי, שמרה על רטוריקה לוחמנית" (עמ' 127).

אפרים דוידי

הרשימה עומדת להתפרסם בגיליון "זו הדרך" הקרוב