ספר חדש של אמיר בן פורת: נשים במגרש הכדורגל

לאחרונה פורסם בהוצאת רסלינג ספרו של אמיר בן פורת, "כך לא עושות כולן – נשים במגרש הכדורגל". המחבר, לשעבר מרצה באוניברסיטת בן גוריון, פרסם, בין השאר, את הספרים: "ממשחק לסחורה: הכדורגל הישראלי 1999-1948" (הוצאת אוניברסיטת בן גוריון, 2002) ו-"כדורגל ולאומיות" (רסלינג, 2003).

"העתיד שייך לנשים" – כך הצהיר ספ בלאטר, יושב ראש ההתאחדות הבינלאומית לכדורגל (פיפ"א), בשבחו עוד בשנת 1995 את סגנון המשחק של נשים כדורגלניות: "משחק בסגנון ייחודי המאופיין באלגנטיות".

2015-07-28_211826

אשתקד הודיעה פיפ"א, כי היא מתכוונת להכפיל בארבע השנים הבאות את המימון לפיתוח כדורגל הנשים – בדיוק בזמן למונדיאל שייערך ברוסיה ב-2018. ארגון הכדורגל הקצה למטרה זו 21 מיליון דולר עבור השנים 2018-2015, לעומת כ-10.3 מיליון דולר בשנים 2014-2011. עם זאת, הסכום מייצג פחות מ-2.5% מתקציב הפיתוח הכולל של פיפ"א עבור אותה תקופה, העומד על 900 מיליון דולר.

אך לאחר שנים של מאבק על זכותן לשחק כדורגל, ובהכירן בכך שאין להן ברירה אלא להסתפק בשלב זה במעמד של "שוות אך נפרדות", קיבלו סוף-סוף שחקניות הכדורגל מעמד והכרה מהסמכות הגבוהה ביותר בעולם הכדורגל. יתרה מזאת: פיפ"א אף רואה בכדורגל הנשים את עתיד המשחק. אך בן פורת שואל בספרו "האומנם כך?".

נשים החלו לשחק כדורגל אחרי שהמשחק הפך למשחק המובהק של מעמד הפועלים באנגליה, והן עוררו רגשות סוערים. הגברים התלכדו נגדן: התאחדות הכדורגל האנגלית החרימה אותן, וחברות אולצו שלא לשתף עמן פעולה. העיתונות הנשלטת בידי גברים גינתה את הכדורגלניות, וקבעה שהמשחק אינו מתאים להן. אבל למרות כל הקשיים, ייסדו הנשים האנגליות מועדוני כדורגל משלהן, וקיימו משחקים בינן לבין עצמן. עם השנים התפשט כדורגל הנשים למדינות אירופה נוספות, ומשם לאמריקה הלטינית, לאסיה, לאפריקה ולארה"ב – בה הוא פופולארי במיוחד. כיום נשים משחקות כדורגל ב-177 מדינות, כולל ישראל. אליפות העולם לנשים שנערכה לאחרונה בקנדה ובה זכתה נבחרת ארה"ב, משכה תשומת לב רבה ברחבי העולם.

לדברי בן פורת, כדורגל הנשים בעולם מתקיים כיום במעמד של "אוטונומיה יחסית", שמענקים לו  מוסדות הכדורגל הארציים והבינלאומיים המונהגים בידי גברים. "את האוטונומיה הזאת הרוויחו הנשים במאבק עיקש ומתמיד, במקביל למאבק הפמיניסטי שנערך בחזית הפוליטית, אך גם במנותק ממנו" – סיכם בן פורת.

יצוין שכדורגל הנשים בישראל מתנהל בשוליים: מספר הקבוצות מצומצם, תקציבן דל והקהל דל מאוד. המחבר ציין כי "מעמדו כעלה הנופל ביער: אין רואה ואין שומע. ובכל זאת, במשך עונת הכדורגל מתייצבות השחקניות על כר הדשא בכל שבוע כדי לומר להן ולאחרים – יש".

 

הרשימה מתפרסמת בגיליון השבוע של "זו הדרך"