ביוני 1982, מיד אחרי הפלישה הישראלית ללבנון, פרשה קבוצה דתית מתנועת אמל השיעית והקימה את תנועת אמל האסלאמית. בראשה עמד חוסיין מוסאווי. הרקע לפרישה היה סירובה של הקבוצה להשתלב ב"ועדת ההצלה הלאומית" בראשות הנשיא אליאס סרקיס. בספטמבר 1984, במלאת שנתיים לטבח במחנות הפליטים הפלסטינים סברה ושאתילה, הפך הפלג בראשות מוסאווי לתנועת חיזבאללה (מפלגת האל). מראשית דרכה, זכתה התנועה בתמיכה כלכלית ופוליטית מאיראן. התנועה הצליחה לגייס לשורותיה צעירים רבים משורות אמל גם הודות להתלהבות שנסכה בפעיליה וגם הודות לשכר הגבוה שקיבלו לוחמיה.
בנק ג'מאל טראסט, אחד הבנקים הלבנוניים הגדולים בבעלות עלי עבדאללה ג'מאל, ממעוזי הבורגנות השיעית ומתומכי החיזבאללה (צילום מתוך פרסומי הבנק)
ממשלות ישראל, וכמה ממדינות המערב מכנות את חיזבאללה "ארגון טרור", ובאחרונה הצטרפו לגישה זו גם משטרי המפרץ. אלא שבלבנון נתפשת חיזבאללה כתנועת שחרור לא רק אצל חבריה ואצל המוני השיעים, אלא גם בחלקים אחרים של החברה. במלחמת האזרחים בסוריה מילאה וממלאת חיזבאללה תפקיד מרכזי בלחימה לצד הצבא הסורי.
דרך ארוכה עשתה התנועה מעמידה במרכז המאבק המזוין לשחרור אדמות לבנון מהכיבוש הישראלי ועד להשתלבותה במבנה הקפיטליסטי של המדינה הלבנונית כחלק בלתי-נפרד ממנגנוניה הכלכליים והשלטוניים. לנושא זה מוקדש ספרו של החוקר הסורי-שוויצרי ז'וזף דאהר: "חיזבאללה – הכלכלה המדינית של מפלגת האל הלבנונית", שראה אור באחרונה בהוצאת "פלוטו", לונדון. דאהר הוא פעיל פוליטי סוציאליסט והבעלים של הבלוג "Syria Freedom Forever".
נוסף על כושרו הצבאי של הארגון, שהתמודד מול צה"ל בהצלחה לא מבוטלת, הפכה חיזבאללה לאחד הגורמים הפוליטיים המרכזיים בלבנון. ב-1992 נבחרו לראשונה 10 מחבריו לפרלמנט הלבנוני, ומ-2005 מכהנים לפחות שני שרים מטעמה של התנועה בכל ממשלה. התנועה שולטת ביד רמה בכל האזורים בהם מתגוררת האוכלוסייה השיעית – בדרום ביירות, בדרום לבנון ובבקעה. היום
חיזבאללה היא תנועה המונית, המחזיקה ברשת מסועפת של מוסדות חינוך וצדקה המעניקים שירותים רבים. על פי דאהר, התנועה קמה על יסודות חברתיים מוצקים בתמיכה רחבה של השיעים העניים ומגזרים שיעיים מסוימים של הבורגנות הזעירה. כעת היא זוכה בתמיכה גדולה עד מאוד גם בקרב הבורגנות השיעית המתעצמת בלבנון ומחוצה לה.
התמורה החברתית באה לידי ביטוי גם באידיאולוגיה של התנועה. זו שהתבססה תחילה על עקרונות דתיים בשילוב המאבק בישראל ובשם מדוכאי העולם, הפכה תפישת עולם שמרנית ודתית: אורח החיים האסלאמי, המתאים לסביבה הקפיטליסטית ממנה גם היא ניזונה.
עם סיומה של מלחמת האזרחים, בתחילת שנות התשעים, נכנסה לבנון, כמו מדינות המזרח התיכון האחרות, כולל ישראל, לעידן הניאו-ליברלי של הקפיטליזם. אמנם, רוב האוכלוסייה השיעית נמנית עם המגזרים העניים בעם הלבנוני (בדרום המדינה ובקרב אלה שהיגרו לביירות), אך צמחה בה גם בורגנות שיעית שעיסוקיה מסחר, בנייה, ייבוא ופיננסים. מגזר עסקי זה השיג השפעה, בקרב ראשי החיזבאללה, ובייחוד במוסדותיה הפוליטיים ובצמתי ההכרעה בפרלמנט ובממשלה. בצד האתוס של ההתנגדות המזוינת לישראל, התחזקה ההתנגדות החריפה לתנועת העובדים המאורגנת, למחאות ולשביתות כלליות בעיקר.
דאהר מותח קו בין הצלחתה של חיזבאללה, עם הקמתה, לדכא את ההתנגדות הקומוניסטית לפלישה הישראלית – תוך שהיא גורמת לאבדות בנפש בקרב פעילי המפלגה וראשיה – לבין ניסיונה המתמשך לשבור את הפוליטיקה המעמדית של ארגוני העובדים בלבנון. הדיכוי מתבצע באופן ישיר, ממש כמו שעושה זאת, לעיתים קרובות, צבא לבנון. דרך אחרת, אומר המחבר, באה לידי ביטוי בהקמת איגודים "מטעם" ובהם חברים עובדים ומעסיקיהם.
דאהר כותב: "בהתנגדותה לתנועת הפועלים המאורגנת ולמאבקה המעמדי, חָבְרָה חיזבאללה ליתר הכוחות הפוליטיים השליטים ולמגזרים אחרים בקרב הבורגנות הלבנונית, כדי לשבור את הקונפדרציה הכללית של העובדים, ארגון ותיק מאוד. כך עלה בידי התנועה לאלף את הקונפדרציה כדי שתשרת את האינטרסים של בעלי ההון – בייחוד בסוגיית ההפרטה".
ביקורתו של דאהר חריפה אף יותר: "בחלוף הזמן, לשינויים החברתיים-כלכליים והפוליטיים שהתחוללו בתנועה היו השלכות על מנגנוניה ועל מדיניותה; בקרב ראשי החיזבאללה התחולל מהפך ופעילים שמקורם בבורגנות הזעירה של בעלי מקצועות חופשיים הפכו מרכזיים ואף דחקו את אנשי הדת שצמחו על רקע עוני ומחסור. בהנהגת התנועה גברה ההשפעה של הבורגנות החדשה שזכתה בתמיכה כלכלית איראנית ובפירות השקעותיה הרבות של איראן בלבנון. אותם בורגנים הקימו חברות ותאגידים רבים ואף השתלטו על מוסדות פיננסיים ותיקים, כגון בנקים גדולים. גם השקעותיהם של שיעים עשירים הפועלים בחו"ל תרמו תרומה גדולה לשילוב ההולך וגובר של החיזבאללה בממסד הפוליטי ולמשקל הגדל של מגזר זה במשק הקפיטליסטי המקומי. תהליך זה מלווה גם במעשי שחיתות".
בסיכום ספרו מדגיש דאהר כי "באזור בו אירעו התקוממויות עממיות ושינויים פוליטיים רבים ומהירים, תתקשה התנועה להתמודד בהצלחה בסתירה שבין עמדותיה ההצהרתיות לפיהן היא מייצגת את העשוקים, לבין מעשיה המצדדים במדיניות הניאו-ליברלית".
א"ד
