סירבו להיות עובדות קבלן

ההיסטוריה של המאבק נגד העסקתם בדואר של עובדי קבלן חסרי זכויות החלה לפני למעלה מעשרים שנה.

בנובמבר 1992 התארגנה קבוצה של נשים שהועסקו בדואר בפתח-תקווה כדווריות, אך ללא זכויות סוציאליות בסיסיות כגון קביעות בעבודה, חופשה שנתית, דמי הבראה, ותק בעבודה וחופשה לצורך שמירת הריון.

הנשים הכריזו על שביתה, אליה הצטרפו דווריות ודוורים שהועסק בסניפים אחרים של הדואר. השביתה לא זכתה בהכרת ההסתדרות, משום שכעובדים שאינם קבועים, הם גם לא היו מאורגנים.

DOAR1

באותן שנים רוב המועסקים בדואר היו עובדים קבועים. אולם בירור שעשיתי אז, בתחילת דרכי הפרלמנטרית, העלה, כי שורש הבעיה היה נעוץ בסעיף 46 לחוק רשות הדואר (1986), שלכאורה נועד ל-"ייעול המערכת".

סעיף זה העניק לסוכנויות דואר אפשרות להעסיק דוורים תחת ההגדרה "מחלקי דואר", שהם לכאורה במעמד של"קבלנים עצמאיים". אך למרות שחתמו על נייר שקבע שהם "מחלקי דואר", בפועל הדוורים האלה היו שכירים, שנדרש מהם להתייצב בסניף בשעה מסוימת, שהממונים עליהם היו קובעים את היקף עבודתם, ואילו התשלום שקיבלו היה מותנה בתפוקתם.

בדצמבר 1992 הנחתי על שולחן הכנסת הצעת חוק, אשר ביטלה את המונח "מחלקי דואר" בסעיף 46 של חוק רשות הדואר. הצעת החוק נתקלה בהתנגדות האוצר, אולם גם ההסתדרות וועד העובדים של הדואר לא תמכו בתיקון.

הדווריות והדוורים השובתים שאבו עידוד מהצעת החוק והחריפו את מאבקם. הם ארגנו הפגנות בהן תבעו לקבל מעמד של עובדים קבועים.

התיקון לחוק אושר סופית ב-1994, ובעקבותיו אכן הועברו כל "מחלקי הדואר" למעמד של עובדים קבועים.

 תמר גוז'נסקי