סיכום ביניים לציון ה-1 במאי על התארגנות עובדים: טוב אך לא מספיק

מתוך כ-3 מיליון עובדים בני 20 ומעלה בישראל, חברים בארגון עובדים כלשהו 27%, שהם כ-791 אלף איש (25% בשנת 2012). 54% מהם שייכים להסתדרות הכללית החדשה (61% בשנת 2012), 22% להסתדרות המורים או לארגון המורים העל-יסודיים, 6% להסתדרות הרפואית בישראל או לאחד מארגוני הסגל האקדמי הבכיר והזוטר באוניברסיטאות או במכללות; פחות מאחוז מכלל השכירים חברים בארגון "כוח לעובדים". כך עולה מנתונים שהחלה לפרסם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) בשנים האחרונות. מגמה זו, של תנופה בהתארגנות עובדים בישראל, החלה מעט לפני המחאה החברתית בקיץ 2011 והתחזקה לאחריה.

7

 

אסיפת עובדים בפלאפון (צילום: ועד עובדים)

 

נכון ל-2016 (מועד פרסום הנתונים האחרונים), 58%  מהשכירים בענף החינוך מאוגדים בארגון עובדים, וכן כ-53% מעובדי ענפי המִנהל המקומי, הציבורי והביטוח הלאומי. בענפים היצרניים, לעומת זאת, לא חל שינוי בשיעור העובדים החברים בארגוני עובדים בין השנים 2012 ל-2016 (כ-20% מהשכירים). בענפי מתן השירותים, נרשמה עלייה זהירה: מ-26% חברים בארגוני עובדים ב-2012 ל-29% ב-2016. עד כאן החדשות הטובות.

ואולם, מדפוסי החברות בארגוני עובדים לפי רמת הכנסה עולה כי שיעור העובדים המאוגדים עומד על 11% בקרב המשתכרים עד 5,000 שקל ו-38% בקרב המשתכרים בין 7,500 ל-14,000 שקל בחודש (ברוטו). ברמות הכנסה גבוהות מ-14,000 שקל, עומד שיעור המאוגדים על 35%.

ובאשר ל-2 מיליון שכירים שאינם מאוגדים בגיל 20 ומעלה (שהם כ-72% מכלל השכירים): 74% מהם מציינים כי אין איגוד עובדים במקום עבודתם (69% בשנת 2012); 8% אינם יודעים על האפשרות להיות חבר בארגון עובדים; 6% טוענים כי חברות לא תועיל להם (9% בשנת 2012); 3% טוענים שהמעסיק או התפקיד אינם מאפשרים להם להתאגד. שיעור דומה של שכירים אינם מעוניינים לשלם דמי חבר.

יחד עם זאת,  89% מהציבור כולו מסכימים כי לעובדים יש זכות להתאגד; 65% סבורים כי במקומות עבודה שבהם פועלים ארגוני עובדים תנאי העבודה טובים יותר ו-64% סבורים כי יש במקומות אלה ביטחון תעסוקתי.

על מי מוטלת האחריות העיקרית לדאוג לזכויות העובדים? 39% מבני ה-20 ומעלה סבורים כי זו מוטלת על ההנהלה במקום העבודה; 28% סבורים שעל המדינה; 20% סבורים כי האחריות מוטלת על הוועד או על ארגון העובדים; 5% סבורים כי "כל אחד צריך לדאוג לעצמו", ו-3% סבורים שהאחריות מוטלת על מערכת המשפט.

מתוך השכירים החברים בארגון עובדים: 47% מעדיפים כי ארגון העובדים או הוועד ייצג אותם בפני ההנהלה במקום העבודה; 21% מעדיפים ייצוג חיצוני כמו עו"ד או עמותה; 29% מעדיפים לייצג את עצמם (לעומת 22% בשנת 2012).

יותר ממחצית (56%) מהשכירים החברים בארגון עובדים מרוצים מפעילות הארגון שבו הם חברים. זוהי עלייה לעומת שנת 2012, שבה 49% היו מרוצים. כשליש (31%) מהשכירים אינם מרוצים מפעילות הארגון שבו הם חברים ו-13% לא ידעו להשיב.

כ-250 אלף עובדים שכירים (9% מכלל ציבור העובדים) מעידים כי בשנים האחרונות הופרו זכויותיהם במקום העבודה הנוכחי שלהם. מתוכם, 58% זכויותיהם הופרו בתחום השכר ו-24% בתחום שעות וימי עבודה.

מניתוח נתוני הלמ"ס, ובהיעדר נתונים שההסתדרות אמורה לספק (שכן אגף הכלכלה בהסתדרות אינו מפרסם דו"חות או נתונים כבעבר), אפשר להסיק ולו שלוש מסקנות תמציתיות:

גל התארגנות אינו פוסק, אבל הוא פוקד בעיקר את בעלי השכר הגבוה בקרב העובדים;

מספר העובדים המאוגדים נמוך במגזר הפרטי וגבוה יותר במגזר הציבורי:

המצב – טוב, אבל לא טוב מספיק על מנת להילחם במעסיקים, בבעלי ההון ובממשלתם הימנית.

אפרים דוידי

הרשימה מתפרסמת בגיליון השבוע של "זו הדרך"