ועדת הבחירות הרשמית בעיראק מסרה הלילה (שישי) כי רשימתו המשותפת של המנהיג השיעי, מוקתדא א–סאדר והמפלגה הקומוניסטית, שניצחה בבחירות בחודש מאי, זכתה ברוב גם אחרי ספירה ידנית של הקולות. הפרלמנט בעיראק זימן את הספירה הידנית לאחר שהתקבלו תלונות לגבי הפרות חמורות שהתקיימו בבחירות.

פעילים קומוניסטים בעת מערכת הבחירות האחרונה לפרלמנט העיראקי (צילום: המפלגה הקומוניסטית העיראקית)

כך הפך רשמית הרשימה לגוש המוביל – הצועדים למען רפורמה – "סאיירון" (54 מושבים) בראשות א–סאדר, איש דת ממשפחת אייטולות מפורסמת שלחם נגד האמריקנים ונגד דאעש, ושחבר הפעם אל המפלגה הקומוניסטית העיראקית ואל חמישה ארגונים אזרחיים שנאבקו נגד כיתתיות, נגד שחיתות ובעד עיראק עצמאית – לא תחת השפעה אמריקאית או איראנית.

לפרסום הרשמי של תוצאות הבחירות לפרלמנט הפדרלי חשיבות גדולה. הפרלמנט הבוחר את רה"מ ואת הנשיא. אלה הבחירות הראשונות לאחר מלחמת האזרחים והבסת דאעש. בעיראק ישנם כיום 18 מחוזות, כשלכל אחד ייצוג פרלמנטרי יחסי למספר הבוחרים הרשומים בו. בפרלמנט כולו ישנם 329 נציגים (ובכללם 9 נציגי מיעוטים). בבחירות התמודדו כ-7,000 מועמדים ומועמדות מ-204 מפלגות. המפלגות הרבות התכנסו ביניהן והתחרו ב-27 גושים.

המפלגה הקומוניסטית הייתה דומיננטית בעיראק בשנות ה-50, אך חוסלה בידי משטר סדאם. בבחירות הקודמות זכתה בנציג אחד בלבד. ביולי 2015 החלו פעילים חברתיים משישה ארגונים חילוניים שונים, ביניהם קומוניסטים, להפגין נגד פלגנות עדתית, בעד רפורמות בשירותים הציבוריים ונגד שחיתות. ההפגנות נערכו בכל שבוע בבגדד, והתפשטו לערים נוספות. באפריל 2016 הפגינו אלפים שטיפסו על חומות ה"איזור הירוק", בו יושבת הממשלה, וכבשו את המדשאות הנקיות, המזרקות שופעות המים הזכים, החשמל הזמין תמיד והפאר שאינו קיים אצלם.

ההחלטה לכלול בברית תומכי סאדר, דתיים תושבי "סאדר סיטי" (האזור העני ביותר בבגדד), גררה ויכוח עקרוני, אך הניבה קשר עם שכבות עובדים מרודות רחבות. ויכוחים קשים הטרידו את ארגוני השמאל בעניין האופי השמרני של הסאדריסטים, והצורך של השמאל לקדם סדר יום אינטרסקציונלי (תוך התחשבות במעמד, במגדר ובגזע בו זמנית). מספר המועמדות ברשימה המשותפת – בין רבע לשליש, חלקן מאזורים דתיים ושבטיים שבהם לא היו נשים מועמדות בעבר.

תוצאות הבחירות נחשבות מפלה עבור ארה"ב ואיראן. אפשר להעריך כי רוב נבחרי הפרלמנט מתנגדים לשליטה ולהשפעה האמריקאית והאיראניות בעיראק. עלי אכבר ווליאתי, יועצו הקרוב של עלי חמנאי, הכריז שאיראן לא תסכים שתקום ממשלה של ליברלים וקומוניסטים. מיד עם הבחירות טס לבגדד מפקד כוח אל–קודס האיראני, קאסם סולימאני, וינסה לאחד את הכוחות הפרו–איראניים. כבר היו מתקפות על משרדי הסאיירון ומשרדי הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית בבגדד.

עוד על הבחירות שנערכו בעיראק, ברשימה שפורסמה בגיליון 20 (23 במאי) של "זו הדרך", עמ' 6:

http://maki.org.il/he/wp-content/uploads/2018/05/G20_2018.pdf