הגיטריסט התורכי איבראהים גוקצ'ק (41), מת ב-5 במאי האחרון באיסטנבול בתום שביתת רעב בת 323 יום. גוקצ'ק, חבר בלהקת המוסיקה העממית "גרופ יורום", פתח בשביתת הרעב ביוני 2019, בעודו יושב בכלא, במחאה על הרדיפה הפוליטית של הלהקה. במהלך שביתת הרעב סירב גוקצ'ק לאכול אך שתה מים ונטל ויטמינים. בסוף פברואר האחרון שוחרר מהכלא בעקבות מצבו הרפואי, אך בחר להמשיך בשביתת הרעב עד לשחרורם של יתר חברי הלהקה הכלואים. גוקצ'ק היה החבר השני בלהקה שאיבד את חייו בעקבות שביתת רעב ממושכת. הזמרת הלין בולק (28) מתה ב-3 באפריל לאחר שביתת רעב בת 288 יום. שניים מחברי הלהקה, ובהם אשתו של גוקצ'ק, עדיין נמצאים במאסר. כמה חברי להקה נוספים מבוקשים והוצאו נגדם צווי מעצר.
הזמרת הכורדית הלין בולק, חברת גרופ יורום (צילום: עאישה דוזקאן)
את גרופ יורום (משמעות שם הלהקה בתורכית הוא "אמירה" או "פרשנות") ייסדה באיסטנבול בשנת 1985 קבוצה של צעירים שלמדו באוניברסיטת מרמרה. בהשראת זרם "השירה החדשה" Nueva canción)) הלטינו–אמריקאי, שאפו חברי הלהקה לשלב בין המוסיקה העממית התורכית והכורדית לבין מסרים פוליטיים שמאליים. רבים משיריה של הלהקה עוסקים בתנאי החיים של העניים בתורכיה ומביעים התנגדות לקפיטליזם, לדיכוי של העם הכורדי, לאימפריאליזם ולמדיניות הממשלה. אחד משיריה המפורסמים של הלהקה עוסק בפינוי ובהרס של שכונה ענייה, במטרה לפנות את השטח לבניית מגדלים.
מאז הקמתה צברה הלהקה פופולריות רבה בתורכיה, ופרסמה לא פחות מ-23 אלבומים – בהם שירים בתורכית ובכורדית. בשנים 1991-1983 היה השימוש בשפה הכורדית במרחב הציבורי בתורכיה אסור על פי חוק, אך גרופ יורום התעקשה לשיר גם בכורדית ועוררה גם בשל כך את זעמם של השלטונות. הלהקה סבלה מהתנכלויות רבות, כולל מעל 400 מעצרים של חברי הלהקה, ביטולי הופעות, החרמות ציוד ואיסור על הפצת האלבומים. אף על פי כן הפכה גרופ יורום לאחת הלהקות הפופולריות ביותר בתורכיה – אלבומיה נמכרו בעשרות אלפים, ובהופעות החינמיות שערכה ב-2011 נכחו מאות אלפי צופים.
הרכבה של הלהקה השתנה תכופות לאורך השנים, בין השאר בשל מאסר של חבריה. נוסף לפעילותם המוסיקלית, מנהלים חברי הלהקה מרכז תרבות עממי באיסטנבול, מוציאים לאור כתב עת בנושאי תרבות ואמנות ואף הפיקו סרט תיעודי על בתי הכלא בתורכיה – שנאסר לשידור במדינה. גרופ יורום זכתה בהצלחה גם מחוץ לתורכיה והופיעה במדינות שונות באירופה, בסוריה השכנה ואף באוסטרליה.
ב-2016, בעקבות ניסיון ההפיכה הצבאית הכושל נגד משטרו של ארדואן, החלו כוחות הביטחון במעצרים המוניים של אנשי שמאל. שוטרים פשטו על מרכז התרבות של גרופ יורום ושברו את כלי הנגינה של הלהקה. כחודש לאחר מכן נאסרה פעילותה של הלהקה באופן מוחלט, ושמונה מחבריה נעצרו בזמן הופעה. העילה הרשמית למעצר הייתה – האשמת חברי הלהקה בהשתייכות לחזית המהפכנית לשחרור העם, ארגון מחתרת מרקסיסטי–לניניסטי המוגדר בחוק התורכי כארגון טרור.
על כך כתב גוקצ'ק זמן קצר לפני שנאסר שוב בפברואר 2019: "הסיבה שמכנים אותנו טרוריסטים היא שאנחנו שרים על הכורים שנאלצים לעבוד בעומק שבע קומות מתחת לפני האדמה; על העובדים שנהרגים בתאונות עבודה או שנרצחים בידי המעסיקים והמשטרה; על המהפכנים שמתים בעינויים; על החקלאים שאדמותיהם נשדדות; על האינטלקטואלים שמתנקשים בחייהם; על תושבי שכונות שנדחקים לעוני ושבתיהם נהרסים; ועל העם הכורדי שמתנגד לדיכוי. בתורכיה, מי שעושה את זה נחשב טרוריסט".
מאז תחילת שביתת הרעב, וביתר שאת מאז מותה של הלין בולק, מנהלים פעילים ברחבי העולם קמפיין התובע מממשלת תורכיה לשחרר את חברי הלהקה הכלואים ולהתיר לה להופיע ללא התנכלות. עם המצטרפים הבולטים לקמפיין זה נמנים: אנג'לה דייוויס, נועם חומסקי, הבמאי קן לואץ' והמוסיקאי רוג'ר ווטרס. הקמפיין צבר תאוצה ברשתות החברתיות ובקרב מפלגות וארגוני שמאל, במיוחד באירופה, ואפילו עיתונים ממסדיים גדולים כמו "גארדיאן" ו"ניו–יורק טיימס" פרסמו ידיעות בנושא. בעקבות הקמפיין הבינלאומי החלה גם מפלגת העם הרפובליקאית, מפלגת האופוזיציה הממסדית הגדולה בתורכיה, לקרוא לעצור את הרדיפה נגד גרופ יורום.
לפי שעה נראה שאין די בלחץ הבינלאומי כדי להרתיע את ממשלת תורכיה. הרשויות סירבו להענות לבקשת אשתו של גוקצ'ק להשתתף בלווייתו באיסטנבול. במהלך הלוויה, שהייתה אירוע המוני בו השתתפו אלפים, תקפה המשטרה את המתכנסים באלות ובגז מדמיע וחטפה את גופתו של גוקצ'ק. המשטרה העבירה את הגופה לעיר קייסרי, מעוז של מפלגת השלטון המרוחק כ-800 ק"מ מאיסטנבול, שם נקברה בלוויה מצומצמת.
הדיכוי האכזרי שנוקטת ממשלת תורכיה מעיד על ערעור הפופולריות של השלטון, ועל הפחד שלו מפני אופוזיציה סוציאליסטית–עממית הדוגלת בשותפות תורכית–כורדית. כפי שנכתב בהודעה שפרסמו לאחרונה חברי גרופ יורום: "מי שכותבים את שירי העם של האומה חזקים יותר ממי שכותבים את החוקים שלה". את קולם האמיץ של חברי הלהקה עלינו לחזק בסולידריות אינטרנציונליסטית.
אסף טלגם
