נראה שהמשבר הכלכלי תפס את המפלגות הגדולות לגמרי לא מוכנות. אחרי קבורת החמור שעבר סדר היום החברתי בממשלה האחרונה, התכוננו המפלגות הללו למסע בחירות שייסוב סביב שאלות מדיניות וביטחון: גנרלים (יעלון, מופז וברק) הועברו לחזית, ואחרי כמה חודשי שקט, התחדשו גם הדיבורים המתלהמים על תקיפה באיראן ובעזה.

אלא שהרהב הצבאי הזה מתנפץ כעת אל מול צניחת קרנות הפנסיה, הירידה בהשקעות בישראל וגל האבטלה שמתרגש עלינו. גם 30 גנרלים לא צריכים לטשטש את אחריותם של אהוד אולמרט, רוני בר-און ואהוד ברק, וקודם כל של בנימין נתניהו, לחוסר הביטחון הפנסיוני, התעסוקתי והכלכלי שרובו הגדול של הציבור חווה כעת. יש שיאמרו שלשאלה החברתית נגרם נזק כבד בכנסת האחרונה. אבל עם כל הביקורת על נטישתה של הכנסת את סדר היום החברתי, הייתה למערכת הבחירות ב-2006 בכל זאת גם השפעה חיובית. היא פתחה צוהר לקידומם בכנסת של הישגים חברתיים: חופשת הלידה הוארכה, התקבלו כמה חוקים לקידום זכויות עובדים ולהענשת מפעלים מזהמים, וקצב ההפרטה הואט במידה מסוימת.

ההישגים בכנסת האחרונה באו בזכות התביעה הציבורית לסדר יום חברתי שהשתקפה בבחירות 2006. אסור לוותר על כך גם בבחירות הקרובות, ואסור לאפשר למשרדי הפרסום ויחסי הציבור לגרור אותנו שוב למיצגי תדמיתנות שלא יהיו בהם התחייבויות מפורשות. לקח נוסף שלימדה אותנו הכנסת האחרונה הוא שתחת מעטה הדיבור ה"חברתי" אפשר לבצע כמעט כל מהלך כלכלי וגם את היפוכו. יישום פנסיה חובה, למשל, צעד חברתי לכאורה, הוא בעצם העברה נוספת של כספי העובדים לתוך הבורסות ולידי חברות הביטוח הפרטיות; ומס הכנסה שלילי הוא לא יותר מסבסוד ציבורי למעסיקים. במקום לדרוש שכר הוגן מהמעסיקים, אנחנו, במס ההכנסה שלנו, מסבסדים את רווחיהם.

הניסיון לעשות שימוש בשפה עדכנית והוויתור על האופק הערכי המגולם במלה סוציאליזם לטובת "מדיניות חברתית" התגלו כחרב פיפיות. בבחירות הקרובות אסור לוותר על מסרים ברורים בתחום הזה: התנגדות להפרטת שירותים חברתיים, חינוך חינם מהגיל הרך ועד האוניברסיטה, הזנה בבתי ספר, העלאת שכר המינימום, עדכון קצבאות, העדפת הבריאות על אינטרסים של מפעלים מזהמים, הגנת מערכת הבריאות הציבורית, ובמיוחד – הגנה על העובדים וקידום העבודה המאורגנת.

אולי אין זה מרגיש כך כעת, אבל בחודשים הקרובים ישנה הזדמנות של ממש לקדם פוליטיקה חדשה בישראל. לפני שנתיים וחצי עשינו, כציבור, צעד חשוב בפתיחתה של המערכת הפוליטית גם לשאלות שמעבר לשאלות המדיניות – לעבר שאלות חברתיות, כלכליות וסביבתיות. אלא שהצעידה בדרך הזו דורשת התמדה ועקביות – אסור לסגת בבחירות הקרובות חזרה אל הפוליטיקה החד-ממדית הישנה. אם אמנם אנחנו חפצים בשינויים עמוקים בסדר היום הפוליטי, צריך כבר כיום, בתקשורת, באינטרנט, בכנסי הבחירות ובשיחות הסלון, לתבוע התחייבויות ברורות בשאלות החברתיות-כלכליות והסביבתיות, לתבוע סדר יום סוציאליסטי לישראל.