סגן נשיא בוליביה אלווארו גרסיה לינרה: דרום אמריקה יבשת בטלטלה

סגן נשיא בוליביה המודח, אלווארו גרסיה לינרה, בת זוגו קלאודיה פרננדס ובתם התינוקת אלבה הגיעו לפני שבועיים לבואנוס איירס במעמד של מבקשי מקלט. זאת לאחר שבחודשיים האחרונים, מאז ההפיכה ששמה קץ לממשלתו של הנשיא הסוציאליסטי אוו מוראלס, נאלצו להתגורר בתשעה בתים: בבוליביה (במחתרת), בפרו, במקסיקו ולבסוף בארגנטינה.

הנשיא מוראלס וסגנו גרסיה לינרה (צילום: פרנסה לטינה)

גרסיה לינרה הוא סוציולוג ומרצה לשעבר, שנבחר במסגרת התנועה למען הסוציאליזם לכהונת סגן הנשיא בינואר 2006, וכיהן בתפקידו עד להפיכה בנובמבר האחרון. הוא פרסם שורה ארוכה של ספרים, העוסקים בין היתר במרקסיזם, בתנועות חברתיות באמריקה הלטינית ובקשר בין קפיטליזם להרס הסביבה, והיה לוחם גרילה. בגין פעילותו בתנועת גרילה של איכרים בני העמים המקוריים (אינדיאנים) הוא נידון למאסר וישב בכלא במשך חמש שנים.

"אני לא מתכוון כעת לשוב לבוליביה. תהיה זו התאבדות" הוא סיפר בריאיון שפורסם בשבוע שעבר בעיתון "פאחינה 12" היוצא לאור בבואנוס איירס. "כעת אני מחפש עבודה, כי אין לי שום הכנסות. למזלי כבר קיבלתי כמה הצעות ללמד באוניברסיטה". גרסיה לינרה התייחס גם ללחצים שמפעיל הממשל האמריקאי על ממשלת ארגנטינה לאסור עליו ועל מוראלס, שאף הוא שוהה כעת בארגנטינה, לפעול למען שינוי המצב הפוליטי בארצם: "אני לא מופתע מעמדותיה של ארה"ב. מאז בחירתנו היא מתערבת ללא הפסקה בענייניה הפנימיים של בוליביה. היא לא השלימה עם העובדה שאוו נותר בחיים והוא חופשי. ארה"ב תמשיך לפעול על מנת להצר את צעדינו".

גרסיה לינרה ומוראלס קיימו בשבוע שבעבר מפגש עם פעילי תנועתם, התנועה למען הסוציאליזם. הפעילים הגיעו מבוליביה, והאירוע נערך במלון באואן שבמרכז בואנוס איירס. זה מלון גדול שבעליו נטשו אותו ב-2001 בגלל חובות. עובדיו, שרובם נותרו מובטלים, שבו והשתלטו עליו כעבור שנתיים ומאז מפעיל אותו הקואופרטיב שהקימו. מלון באואן הפך למרכז פעילות ומפגש של השמאל בבירת ארגנטינה, וכעת משמש אכסניה לתנועה הבוליביאנית. גרסיה לינרה: "אנו נערכים לבחירות עליהן הכריז ממשל ההפיכה. אוו מוראלס כבר הודיע שלא ירוץ לקדנציה נוספת, אבל אנו נערכים לקראתן ודנים במועמד אפשרי לנשיאות".

קשה לקדם קמפיין בחירות בגלות, נכון?

כמובן. וקשה שבעתיים כי אוו הודיע שלא יתמודד בהן. כך שהחלטנו לקיים מפגש נוסף עם מאות נציגי התנועה בצפון ארגנטינה, סמוך לגבול עם בוליביה, על מנת להכריע בדבר הקו הפוליטי וכדי לבחור את המועמד. יש להבין שהתנועה למען הסוציאליזם איננה מפלגה במובן המסורתי של המילה. התנועה היא פדרציה של תנועות חברתיות ויש בה זרמים שונים. התנועה למען הסוציאליזם היא, למעשה, קואליציה פוליטית רחבה ובה תנועות חברתיות, ארגוני חקלאים ואיכרים ואף איגודים מקצועיים.

מי אמור, לדעתך, להנהיג את התנועה בבחירות הקרובות, אם וכאשר הן יתקיימו?

יש לנו ויכוחים פנימיים בשאלה האם להציג מועמד המייצג את הגרעין הקשה של הנהגת התנועה, המנהלת בשטח את המאבק נגד ממשלת ההפיכה הפרואמריקאית, או אישיות שתהיה מקובלת יותר על מגזרים שאינם מזדהים תמיד עם התנועה, כגון שכבות הביניים בערים הגדולות. הימין שעמד מאחורי ההפיכה כבר בחר את המועמד שלו שירוץ תחת הסיסמא "אלוהים, מולדת, עם אחד". זו לא בדיוק האג'נדה שתכבוש מגזרים אלה. מה שברור הוא שאנו זקוקים לניצחון חדמשמעי בקלפי, להכרעה פוליטית ברורה.

נוסף להפיכה בבוליביה, בשנה שחלפה התחוללו אירועים דרמטיים ברחבי אמריקה הדרומית – בהם ההתקוממויות העממיות בצ'ילה, באקוודור ובקולומביה. מה דעתך על כך?

זו יבשת המחפשת את דרכה. מדובר בטלטלה פוליטית וחברתית המשלבת התקדמות ונסיגה, מהפכות ומהפכות נגד. כוחות חברתיים מתעוררים ומחפשים צדק ואחווה. מולם קמים כוחות המתנגדים לכל שינוי, והמאבק טרם הוכרע. הריאקציה לא מצליחה להתבסס בשלטון, כי אין לה עתיד. יחד עם זאת, מגמות הקדמה עדיין לא מספיק חזקות. כל היבשת מגששת, לפעמים באלימות רבה, את דרכה לעצמאות, לרווחה ולשוויון. אך אין דרך אחת, אין מורה דרך ואין דגם אחיד. כולנו תקווה שהעמים, באמצעות המאבק, ימצאו את הדרך הנכונה להם וייתנו את התשובות הנחוצות.