נתניהו מפחד מגוש חוסם ולכן מלבה הסתה גזעני המכשירה את הכהניזם

"ביבי לחוץ" היא אמרה שחוזרת פעמים רבות עד כדי מיאוס. הפעם אפשר להשתמש בה בלב שלם. בנימין נתניהו חושש ומפוחד מאובדן שלטונו, ולכן כבר בנאומי הבחירות הראשונים שלו פנה למחוזות ההסתה.

2019-02-27_210422

האויב שנתניהו מסמן בנאומיו, איך לא, הוא הציבור הערבי. הטרמינולוגיה אף היא מוכרת: "גוש חוסם עם הערבים". זאת הייתה האשמה גם לגבי יצחק הרצוג וציפי לבני בבחירות הקודמות.  אז, ב-2015, התוצאה הייתה הקואליציה הימנית של נתניהו: 61 בלי ליברמן, 67 עמו.

כעת המצב שונה. התחזקות המרובע גנץ-לפיד-אשכנזי-יעלון משנה את המצב הבין-גושי. לפי סקר  שראה אור ב"ידיעות אחרונות" (24.2), מייצרות רשימות כחול לבן, העבודה, חד"ש-תע"ל, מרצ ורע"ם-בל"ד בלוק בן 60 מנדטים.

גזענותו ודברי ההסתה של נתניהו נועדו לא רק "לגרוף קולות". יש להם תפקיד משמעותי בדה-לגיטימציה של ברית עם חד"ש והמפלגות הערביות כדי להחליף שלטון.

בנימין נתניהו מכוון את ההסתה הזו לחוגי המרכז, כי הוא פוחד מגוש חוסם שיפיל את שלטונו. לכן הוא ודובריו משננים בכל נאום ונאום את האמרה לפיה "גנץ ולפיד יקימו ממשלה בתמיכת הערבים".

גם יאיר לפיד מבין זאת, ולכן סירב להתבטא נגד גוש חוסם. כשהתארח ב"פגוש את העיתונות" (23.2), ניסתה העיתונאית רינה מצליח לחלץ ממנו כותרת ("אתם תשבו או לא תשבו בגוש חוסם יחד עם הערבים?"). לפיד השיב כי "גוש חוסם נוצר מעצמו ולא יוצרים אותו".

נכון, יאיר לפיד  נשא ב-2013 את נאום "הזועביז" כשחשב שזה ישתלם לו. אך מאחר שלפיד מעוניין יותר מכל להיות בשלטון, אין לו ברירה אלא להבין שלגוש שהוא חלק ממנו אין דרך להגיע ל-61 מנדטים בלי המיעוט הערבי-פלסטיני. עופר שלח, חברו למפלגה, היה אפילו ברור יותר בדבריו וטען (22.2) כי רשימת כחול לבן בהחלט מכוונת לגוש חוסם.

  1. במסגרת מאמצי הימין הרבים להסית נגד שותפות ערבית-יהודית ולתת תוקף לשותפות עם הימין הקיצוני, בולטת דמות עיקרית ושמה עמית סגל. העיתונאי הימני מתאמץ כבר  יותר  משבוע להכשיר  את   האיחוד  המפד"לי-כהניסטי, כשטענתו העיקרית היא לגבי "צביעותו של השמאל". הוא טוען נגד השמאל הישראלי  הרואה בבל"ד ובראאד סלאח שותפים לגיטימיים, אך דוחה את הכהניסטים איתמר בן-גביר ובנצי גופשטיין.

אנשי הימין בזירה הפוליטית מהדהדים קו זה. דובר הליכוד ארז תדמור שחרר (23.2) הצהרה  לפיה "כל חברי המפלגות הערביות הם תומכי טרור". ההשוואות שעושה הימין משוללות כל יסוד: הכהניזם הוא זרם גזעני-לאומני קיצוני ונדחק לשולי הלגיטימיות במדינות אירופה ובצפון אמריקה. בישראל ובארה"ב, תנועת "כך" מוגדרת ארגון טרור.

שנאת הערבים היא בסיס הכהניזם: בן-ארי קורא פעם אחר פעם לטרנספר ולטיהור אתני; בן-גביר מצדד בעמדותיו של הרב כהנא; וגופשטיין מפעיל את ארגון להב"ה הגזעני והאלים. אלה שהעניקו להם לגיטימיות מנסים להלבין את עצמם בהסתה הפוסלת, למשל, את מפלגת בל"ד, למרות שזו שותפה לחזון של פתרון שלום על בסיס שתי מדינות דמוקרטיות זו בצד זו ושוויון למיעוט הערבי בישראל.

סגל מרבה להזכיר בתכנית הרדיו שלו, בטורו ב"מעריב" ובפינתו ב"פגוש את העיתונות" את הרשעתם של בשארה, ע'טאס וזחאלקה. אך על ראש המרשיע בוער הכובע. אין אדם נשפט בשל מעשי הוריו, אך מעניין לציין כי אביו של עמית סגל, חגי, היה חבר בארגון הטרור "המחתרת היהודית" שהטמין פצצות במכוניתו של ראש עיריית אל-בירה, אבראהים טאוויל ומִלכדה את מכוניתו של ראש עיריית רמאללה, כרים ח'אלף.

סגל איננו רק "הבן של", אלא שותף מרכזי במאמצי נתניהו והתקשורת הימנית לייצר לגיטימציה לגוש הנע בין הימין הקיצוני נוסח נתניהו לזה של הרב כהנא. הדרך היחידה להפיל אותו היא שותפות יהודית-ערבית שתחסום את הימין הקיצוני ותשרטט עתיד של שלום ושוויון לשני העמים.

יוסף לאור

הרשימה מתפרסמת בגיליון השבוע של "זו הדרך"