מועמד השמאל במקסיקו, אנדרס מנואל לופס אוברדור (הידוע בכינויו "אמלו"), נבחר ביום ראשון האחרון (1.7) לנשיאות. הוא זכה ב-53% מהקולות (24 מיליון אזרחים הצביעו עבורו) בבחירות שנתפשו כחשובות ביותר במדינה בעשרות השנים האחרונות, והביס את מועמד מפלגת השלטון הניאו-ליברלית.

נשיא מקסיקו החדש אנדרס מנואל לופס אוברדור (צילום: לה חורנדה)

למחרת, פורסם בשער של העיתון המקסיקני "לה חורנדה" צילום של אמלו בעצרת הניצחון שנערכה בהשתתפות מאות אלפים בכיכר סוקאלו במרכז העיר מקסיקו. כותרת העיתון הייתה "שיטפון של קולות".

הניצחון מציב מנהיג שמאל בראש הכלכלה השנייה בגודלה באמריקה הלטינית בפעם הראשונה בתולדות המדינה; דבר המעורר חרדה בקרב הבורגנות במדינה.

ארגוני המעסיקים שבו וקראו במשך חודשים שלא להצביע עבור מועמד השמאל, אבל לשווא. הבחירה בלופס אוברדור מעידה על דחיית הדגם הכלכלי והחברתי שהכתיבה הגלובליזציה הקפיטליסטית ב"חצר האחורית" של המעצמה האימפריאליסטית הגדולה בתבל, ארצות הברית. דגם זה פוגע באינטרסים של מרבית אזרחי מקסיקו.

"הדרך הטובה ביותר להילחם באלימות היא דרך מלחמה בעוני", אמר לופס אוברדור בנאום ניצחונו בעצרת. הוא הוסיף כי יכבד חירויות אישיות ושלא תידרש העלאה במסים כדי ליישם את מדיניותו. "אני שם לי למטרה שכל מי שיהגר ממקסיקו יעשה זאת כי הוא רוצה בכך, ולא כי הוא חייב", הוסיף.

הקמפיין של לופס אוברדור התבסס על הבטחות להילחם בשחיתות, באלימות ובעוני. זו הייתה הפעם השלישית שלופס אוברדור ניסה להיבחר לנשיא. בחירתו לאחר מערכת בחירות אלימה  מעידה שלופס אוברדור נתפש כאדם יציב. במשך שנים של עשייה ציבורית צבר בסיס תומכים רחב בקרב השכבות המוחלשות והעניות במדינה.

לופס אוברדור פרש ממפלגתו (מפלגת המהפכה הדמוקרטית) שהפכה חלק מהממסד הפוליטי המסואב, והקים תנועה חדשה בשם "מורנה" (ראשי תיבול של "התנועה להתחדשות לאומית"). מועמדת מטעם התנועה, קלאודיה שיינבאום, היא האישה הראשונה שנבחרה לעמוד בראשות עיר הבירה מקסיקו סיטי. במועמדותם של אמלו ושיינבאום תמכו שורה של מפלגות שמאל. הגדולה בהן הייתה מפלגת העובדים, המגדירה את עצמה מרקסיסטית.

הבחירות אמנם התרכזו בעיקר בנושאי פנים (האלימות, השחיתות, ההתעשרות על חשבון העובדים והעוני), אך נושא חשוב נוסף היה התמודדותו של הנשיא העתידי עם עמיתו האמריקאי דונלד טראמפ. מצביעים רבים מקווים שלופס אוברדור יצליח להתעמת עם טראמפ בנושאי ההגירה והיחסים הכלכליים בין שתי המדינות.

בפעמיים הקודמות בהן התמודד לופס אוברדור בבחירות לנשיאות, הוא טען כי הפסיד בשל זיופים ומעשי רמייה. ב-2006, הפסיד בפער זעום של 0.56% למועמד הימין פליפה קלדרון. בחודשים לאחר הבחירות, ערכו תומכיו של לופס אוברדור הפגנות ענק ברחבי המדינה, דרשו ספירה חוזרת וכינו את מועמדם "הנשיא הנבחר".

בחירתו של אמלו בשבוע שעבר עוררה ציפיות רבות. הוא נבחר בשיעור הקולות הגבוה ביותר בתולדות המדינה, וניצח ב-31 מתוך 32 מחוזות מקסיקו – תוצאה שאף היא חסרת תקדים. במחוז טבסקו, בו הוא נולד ופעל רבות, זכה ב-82 אחוז מהקולות. ב-13 מחוזות נוספים זכה לופז אוברדור ב-63 עד 70 אחוז מקולות הבוחרים.

אמלו צולם במהלך מערכת הבחירות על רקע תמונתו של אמיליאנו ספאטה, ממנהיגי המהפכה החברתית הראשונה במאה ה-20, המהפכה המקסיקנית שפרצה ב-1910. מטרתה הראשונה הייתה הדחת הרודן הפרו-אמריקאי פורפיריו דיאס, וכן חלוקת האדמות שבידי האוליגרכיה לאיכרים (הרפורמה האגררית). לא פעם ולא פעמיים, שיבח אמלו גם את המהפכה הקובנית ומנהיגיה: האחים פידל וראול קסטרו והקומנדנטה ("המפקד") ארנסטו "צ'ה" גווארה.

יחד עם זאת, לופס אוברדור אינו מציע לחולל מהפכה שתשים קץ לקפיטליזם במקסיקו. הוא קרוב יותר לתפישותיהם של נשיא ונצואלה המנוח הוגו צ'אבס, לנשיא אבו מוראלס בבוליביה או לנשיאים לשעבר של ברזיל "לולה" דה סילבה ודילמה רוסף, וינסה לחולל רפורמות כלכליות-חברתיות עמוקות. אין שום ספק כי הוא יזדקק לתמיכה עממית גדולה לשם כך. חשוב לזכור, שנוכח כל ניסיון לשינוי חברתי במקסיקו, תנשוף בגבה של האחרונה המעצמה האימפריאליסטית השכנה ונשיאה טראמפ.

בחירתו של אמלו, שזכה בפרלמנט ברוב מוחץ אשר יקל על מלאכת החקיקה, מהווה מהפך ראוי לציון ואזהרה לארה"ב. זו סברה כי אפשר יהיה לקדם בבטחה את מדיניותה הניאו-ליברלית הקיצונית ברחבי אמריקה הלטינית. מקסיקו אכן חוותה מהפך, אבל לא מהפכה.

אפרים דוידי

הרשימה עומדת להתפרסם בגיליון "זו הדרך" הקרוב