נדחתה העתירה חשיפת המסמכים של משרד החוץ בכל הנוגע להתנגדותו להכרת רצח העם הארמני. זאת, תוך קביעה שמשרד החוץ הציג שיקולים ענייניים, ומבלי לבחון את סבירות ומידתיות ההחלטה בנסיבות הספציפיות, או אם האינטרס הציבורי בחשיפת המידע גובר בעוצמתו על החשש לפגיעה ביחסי החוץ. כך מסר בסוף השבוע עו"ד איתי מק. העתירה הוגשה בחודש יולי עתירה לחשוף את המסמכים שמשרד החוץ מסתיר בנוגע לשאלת ההכרה בג'נוסייד הארמני לאור התנגדות טורקיה ואזרבייג'ן.

עו"ד מק הגיש את העתירה יחד עם חוקר הג'נוסייד פרופ' יאיר אורון ופעילי זכויות האדם יעל אגמון, ד"ר חנה ספרן, ד"ר ישי מנוחין, פפה גולדמן, עדה בילו, ניצה אמינוב, נורה אורלוב, יעקב מנור–מסרנו, ורדה חלד, נוני טל, רעיה רותם, פרופ' נורית פלד אלחנן, נעמי קירשנר, ורד ביתן, אמיר ביתן, מיאקו גליקו, יואב הס, עירית הלביא, אבישי הלביא, קלאודיו קוגון, שאול צ'ריקובר, אמנון לוטן, רוני סגולי, רמי פינצ'ובר, עדנה פינצ'ובר, עופר ניימן ומיכל פלג.

הפגנה של הקהילה הארמנית בירושלים: דורשים הכרה ברצח העם (צילום: מען)

ב-24 באפריל 1915, בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, החלו שליטי האימפריה העות'מאנית הקורסת בהשמדתו של העם הארמני. בתוך פחות מארבע שנים, לאחר אלפיים וארבע מאות שנים שבהן חיו, פעלו ויצרו הארמנים במרחב שבין הים הכספי, הים השחור והים התיכון, כמעט לא נותרו ארמנים. יותר ממיליון נרצחו ושארית הפליטה נפוצה לכל עבר. גברים, נשים וילדים נשלחו ב"צעדות מוות", נכלאו במחנות ריכוז, נאנסו ונרצחו.

כבר במהלך ההשמדה פרסמו העיתונים בארצות הברית ובאירופה ידיעות בנוגע לגורל הארמנים. שגריר ארצות הברית באיסטנבול באותה העת, הנרי מורגנטאו, ניסה לסייע לארמנים ולצמצם ולו במעט את רוע הגזירה. שרה ואהרון אהרונסון, איתן בלקינד ואנשי ניל"י אחרים ניצבו עדים למתרחש ולבם אמר להם כי חוט סמוי מקשר בין גורלם של הארמנים לגורל היהודים. פרנץ ורפל, סופר גרמני ממוצא יהודי, התוודע לקורות הארמנים ופרסם את ספרו "ארבעים הימים של מוסה דאג" בגרמניה בנובמבר 1933, עשרה חודשים לאחר עליית היטלר לשלטון.

המדינה הטורקית שקמה בשנת 1923 גמרה אומר לשכוח ולהשכיח את הפרק הנורא הזה בתולדותיה. בשנת 1965, לאחר שילדי הפליטים הארמנים בתפוצותיהם החלו לתבוע הכרה בין–לאומית וטורקית ברצח העם, פתחה טורקיה במסע הכחשה עולמי, נרחב ונחוש. באופן דומה, ולאור הסכסוך של אזרבייג'ן וארמניה על חבל נגורנו קרבאך, אזרבייג'ן הפכה יחד עם טורקיה למובילה את ההכחשה של הג'נוסייד הארמני.

"למרבה הצער, על אף קיומה של קהילה ארמנית ועל אף מאבק ציבורי, אקדמי ופוליטי מתמשך במדינת ישראל, משרד החוץ מתנגד נחרצות להכרה בג'נוסייד הארמני, ומטיל וטו על כל יוזמה לקדם את ההכרה בכנסת ובציבור", מסר עו"ד מק. 

"פסק הדין הקצר, משקף מגמה במסגרתה ניתנת פרשנות לעקרונות ולהוראות חוק חופש המידע, המוציאה אוטומטית אל מחוץ לביקורת השיפוטית ולכללי המשפט המנהלי המקובלים, כמעט כל מידע הקשור ליחסי החוץ ולביטחון המדינה. למדינה הדבר קל ונוח – מספיק שתציג טענות כלשהן על חשש לפגיעה ביחסי החוץ או בביטחון המדינה אם המידע ייחשף, ולא נדרש ממנה או מבית המשפט לבחון דבר נוסף, כגון עוצמת האינטרס הציבורי בחשיפה, משמעות פרסומים קודמים, אם ניתן לחשוף לפחות חלק מהמידע, או את העניין האישי של מבקשי המידע. למעשה, הוראות חוק חופש המידע, לאור הפרשנות המשתרשת כיום, משמשות בעיקר כהצדקה חוקית מדוע לא לחשוף מידע. כשם ש'התרגלנו' להרחבה של הגדרת ה'פעולה המלחמתית' המקנה חסינות כמעט גורפת למדינה מתביעות נזיקין בגין פעילות כוחות הביטחון בשטחים הכבושים, עתה אנו 'מתרגלים' לחסינות מחופש המידע. ההשלכות על הדמוקרטיה הישראלית ברורות", הדגיש עו"ד מק.